בלוג ביפולרית, פרק 36: שאלות מאמללות או: אל תשאלו

השאלות הכי פשוטות וטבעיות בעולם מוציאות אותי מאיזון ומשקשקות את עולמי הצר:

מה עשית היום? כיוון שכנראה שלא עשיתי היום שום דבר יעיל, או משהו קרוב לכך, השאלה מדגישה את היעדר העשייה, שהוא תוצאה של נסיבות בלתי נשלטות. כך שאם מטרת השאלה לקרב אותי ולהתעניין בי, התוצאה הפוכה - התרחקות והתכנסות בתוך עצמי.
 
יש לך עבודה? זאת שאלה שהילד אוהב לשאול, כדי לברר אם יש לי זמן בשבילו, וכל מה שאני מרגישה שם זה כיווץ מכך שאני לא פרודוקטיבית, וגם עכשיו אינני משתתפת בפרנסת המשפחה.
 
איך בעבודה? זו שאלה קצת רחוקה יותר, של אדם תמים שלא ראה אותי זמן רב ומנסה להיות תקשורתי. התשובה כל כך עגומה וארוכה, כי לפעמים יש עבודה ולרוב לא, שאני לרוב נצבעת בארגמן כשאני מנסה לנסח אותה באופן קוהרנטי, שלא ישאיר אותי עלובה מדי.
 
מה שלומך? הרחבתי על כך בהזדמנות אחרת. כנראה שאני לא משהו כרגע, אז הניסיון שלי למלל את זה, גורם לי לאבד את זה.
 
מה את מספרת? אין סיפורים באמתחתי, תודה. אם היה משהו, הייתי חולקת.
 
למה את שקטה? כמו בשאלה הקודמת, התשובה היא תמיד: אני שקטה כי אין לי מה לומר. השאלה לא תהפוך אותי לקשקשקנית לפתע.
 
במה את טובה? שאלה שעלתה היום מכיוון הילד והייתה טריגר ללופ במוחי. במה אני טובה באמת? יש משהו כזה? כן, בלכתוב, בלעצב. אבל יש משהו מעבר לזה? מהדברים החשובים?
 
אני לא בטוחה מה החלופות המיטביות לשאלות האלה. אולי שום שאלה. מבטיחה להגיד את כל מה שרוצה להיאמר גם בלי כל הנעה, ומעדיפה כך.