ביפולרית - מה שמעניין בעלי הפרעת מצב רוח, בני משפחה וחברים - דיכאון, חרדה, מאניה דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית - בלוג ביפולרית, פרק 13 | מהפסגה לביצה בחודש

מה שמעניין בעלי הפרעות מצב רוח וקרוביהם
דיכאון | חרדה | מאניה דיפרסיה | אישיות גבולית

חפש
Facebook
בלוג ביפולרית, פרק 37: היפו הי  

בלוג ביפולרית, פרק 37: היפו הי

זה הזמן להתוודות בפניכם, שלושת קוראיי, ש-25 הפרקים הראשונים של הבלוג הזה נכתבו בזמן היפומאניה, במהירות שיא של ימים אחדים. מעולם לא כתבתי כל כך הרבה (20 אלף מילים) בכל כך מעט זמן.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 36 | אל תשאלו  

בלוג ביפולרית, פרק 36 | אל תשאלו

השאלות הכי פשוטות וטבעיות בעולם מוציאות אותי מאיזון ומשקשקות את עולמי הצר: מה עשית היום? כיוון שכנראה שלא עשיתי היום שום דבר יעיל, או משהו קרוב לכך, השאלה מדגישה את היעדר העשייה...
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 35 | נגד הסופה  

בלוג ביפולרית, פרק 35 | נגד הסופה

ברברה תקפה בלא רחמים את הצמחים האהובים עליי, בעיקר את הסגולים, והשפיעה עמוקות גם עליי. שפע גורמים חברו זה לזה כדי לכווץ אותי, ומצאתי את עצמי בטווח הביניים שבין הקולאוס לגרניום.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 34 | ביקורת מאבנת  

בלוג ביפולרית, פרק 34 | ביקורת מאבנת

אני מניחה שקיבלתם ביקורת שלילית מלקוח ושרדתם. בעולם העיצוב הגרפי זה מגיע לאחר שעות של יצירה מדם לבך, ונשמע כך: "זה מאוד בנאלי", "תסלחי לי על הכנות, אבל זה מכוער", "לא מתאים לך לשלוח סקיצה כזאת".
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 33: יורדת מהירידות העצמיות  

בלוג ביפולרית, פרק 33: יורדת מהירידות העצמיות

אין משהו שמוריד אותי יותר מלהגיד על עצמי משהו רע, כמו עבר זמני, אין בי שום יתרון, אני אמא ובת זוג גרועה. כאלה. השריון הרעוע שאני מייצרת לעצמי כדי לשרוד ולפעול נוטה להיסדק לאט לאט כשאני אומרת דברים
 לחצו להמשך
 

כשהכרנו את הפסיכיאטר הבא, הפרופסור, הייתי שרויה בדיכאון עמוק, כולל מחשבות אובדניות, כבר כמה חודשים. באותה תקופה מאוד התקשיתי לדבר, ולכן ביקשתי מהבנזוג שיבוא איתי ויבטא במקומי את מצבי. הגבר שיקף היטב את כל הסימפטומים שלי. 

הפרופסור המליץ, כמו כולם, על ליתיום. הוא אף סיפר לי על צ'רצ'יל שלקח ליתיום וזה לא מנע ממנו מלהוביל את הניצחון על גרמניה במלחמת העולם השנייה.
יחד עם זאת שניסה לשכנע אותי, הוא גילה רגישות לפחד ההיסטרי שלי מהתרופה, והסכים להמשיך עם החלופה (למיקטל), שתופעות הלוואי שלה פחות קשות, בשילוב נוגדי דיכאון חלופיים.

למה פחדתי מליתיום?

לא הבנתי למה מכריחים אותי לקחת תרופה בת 100, התרופה הכי עתיקה לטיפול בהפרעות מצב רוח, שעלולה לגרום לי לרעוד בידיים ולאבד את המקצוע שלי.
ליתיום מפורסם ברעד שהוא מייצר בידיים, ובסיכון למחלת כליות שעלולה להיווצר כתוצאה של הרעלת ליתיום. לכן כל מי שנוטל ליתיום צריך להיבדק אחת לשלושה חודשים, לוודא שתפקודי הכליות שלו תקינים.

כדי להימנע מתופעות הלוואי פשוט צריך להקפיד על שתיית מים מרובה, אבל את זה לא ידעתי קודם.

בדיוק סיימתי לקרוא בפעם השנייה את הספר "נפש לא שקטה - זכרונות על מצב רוח ושגעון" מאת פרופ' קיי רדפילד ג'יימיסון, ביפולרית, ששרדה כמה ניסיונות התאבדות, וממשיכה, בחסות הליתיום, להיות מרצה וחוקרת מצליחה.

היא אומנם תומכת בליתיום, ומודה לו על כך שהציל את חייה, אבל היא גם מספרת על תופעות הלוואי שלו, שגרמו לה להקיא בכל מיני מקומות מביכים ולהתמוטט לא פעם. היא אף ניסתה להתאבד באמצעות ליתיום, ללא הצלחה... היא פשוט הקיאה אותו, על אף שלקחה עם מנת היתר גם תרופה נגד הקאות.

בקיצור, יש לה יחסי אהבה שנאה איתו, כמו אצל רוב נוטלי הליתיום.

כיוון שהייתי בשיא גל הדיכאון שלי, רק המחשבה על נטילת ליתיום גרמה לי לבכי היסטרי ולהתקפי חרדה קשים לאורך תקופה ארוכה, יום ולילה.
אז סירבתי בתוקף לקחת ליתיום.
השתמשנו במייצב אחר, למיקטל, שכנראה לא ממש עזר.

אבל לא ויתרתי, בין היתר בגלל שזה בערך הדבר היחיד שבו שלטתי באותה עת. הבחירה בתרופה.

אבל השליטה הזאת הייתה בעוכריי.

הדיכאון והחרדה המשיכו לתקוף במלוא העוצמה, בלי שיפור משמעותי במצבי.

בדרך ניסינו שני נוגדי דיכאון וחרדה ( ציפרלקס שהתחלתי לקחת עם הפסיכיאטר הראשון, ובהמשך סימבלטה), שאף אחד מהם לא עזר.

המעבר בין התרופות קשה מנשוא.

רוב התרופות החדשות הביאו איתן תופעות לוואי מדליקות - מפריחה בפנים ועד להחמרת הדיכאון. פאן פאן פאן.

כך החלפתי תרופות לאורך חודשים רבים, שבמהלכם שום דבר לא השתנה.

אותו דיכאון, אותה חרדה. שנה וחודש.

חודש וחצי אחרי שהפסיק הדיכאון וחזרתי לעצמי, שנה וחודש אחרי שהתחיל הדיכאון, התחלתי ליטול ליתיום, כי הפרופסור אמר שזה יעזור באיזון שלי בתקופת הדיכאון, שתבוא עלינו לרעה.

לאחר שנגמלתי מהאפקסור (וייפקס), גמילה קשה ומעיקה במיוחד, שבמהלכה קשה מאוד לתפקד, בגלל הסחרחורות ותחושה שמזכירה זרמי חשמל במוח, אז הגיע הדיכאון.

הדיכאון התגלה כעמיד להפליא - הפסיכיאטר, שהצטיין כל כך בכיבוי המאניה שלי, לא הצליח לטפל בו בשתי תרופות שונות, ואז עברנו לפסיכיאטר הבא.