ביפולרית - מה שמעניין בעלי הפרעת מצב רוח, בני משפחה וחברים - דיכאון, חרדה, מאניה דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית - בלוג ביפולרית

מה שמעניין בעלי הפרעות מצב רוח וקרוביהם
דיכאון | חרדה | מאניה דיפרסיה | אישיות גבולית

חפש
Facebook
דף הבית >> בלוג ביפולרית
שמי מ', אני בת 44, נשואה ואם לילד, בעלת עסק יחידני מצליח.

אחרי חיים שלמים של דיכאון קל מתמשך (דיסטימיה) - שטופל בנוגדי דיכאון מגיל 20 - בגיל 43 הגיע התקף המאניה הראשון (ואולי האחרון?) שלי, שהיה מענג להפליא עבורי ומעצבן מאוד עבור סובביי, לאחר שנה פרועה במיוחד של מסיבות טכנו רוויות סמים.

מאז אובחנתי כבעלת הפרעת אישיות ביפולרית, ובמילים אחרות, מאניה דיפרסיה.

בשנה וחצי האחרונות הייתי על גג העולם ומיד לאחר מכן - עמוק בתחתית.

את הבלוג הזה התחלתי לכתוב לאחר אפיזודת הדיכאון, ואני כותבת בלי הפסקה מאז.

בלוג ביפולרית, פרק 25 | נפרדתי מהפסיכולוגית  

בלוג ביפולרית, פרק 25 | נפרדתי מהפסיכולוגית

נפרדתי מהפסיכולוגית שלי, מיוזמתי, לאחר יותר מחצי שנה של קשר מחייב. הרגשתי שאין לי מה לומר יותר, שאני חוזרת על עצמי, שאני לא יכולה יותר לשמוע אותי חוצבת מתוכי בקושי עצום מלל משומש מדי...
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 24  | מלאה בריקנות  

בלוג ביפולרית, פרק 24 | מלאה בריקנות

מתי אני מבינה ששקעתי בדיכאון עמוק? כשאני מפסיקה לאט לאט ליהנות מכל הדברים שאהבתי לחוות. מצפייה בטלוויזיה, דרך כתיבה ויצירה ועד אכילה מנחמת. כשההבנה נוחתת, אני עוברת למצב המתנה.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 23 | על ריצה, יוגה והדיכאון שלי  

בלוג ביפולרית, פרק 23 | על ריצה, יוגה והדיכאון שלי

אין ספק שיציאה לריצה היא הפעולה הקשה ביותר שאפשר להעלות על הדעת בזמן דיכאון (מלבד לקום מהמיטה בבוקר, לפגוש אנשים, לפגוש את עצמך, ולצאת מהבית...). אבל ברגע שאני רואה את הים מגיח בקצה רחוב גאולה...
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 22 | משחקת במינונים  

בלוג ביפולרית, פרק 22 | משחקת במינונים

לאחר שחלפה האפיזודה הדכאונית האחרונה שלי, מצאתי את עצמי עולה במשקל. אז החלטתי לעשות מעשה (מטופש) ולהוריד קצת את כמות הליתיום, כי כולם אומרים שליתיום זה משמין.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 21 | רק שלא ישוב  

בלוג ביפולרית: פרק 21 | רק שלא ישוב

הבעיה העיקרית עם מאניה דיפרסיה, היא שלא משנה באיזה מצב את נמצאת, הדיכאון והמאניה תמיד שם. אין רגע אחד של מנוחה אמיתית מהפחד שהשד ישוב, בין אם ילבש צבעוני ובין אם יתהדר בשחור.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 20 | שובה של העסיסיות  

בלוג ביפולרית: פרק 20 | שובה של העסיסיות

למה את רזה כל כך? (יפה לך!) | לאורך השנה וחודש דיכאון שלי רזיתי יותר מעשרה קילו. כל חבריי ובני משפחתי ידעו למה, ושלא עשיתי דיאטה, אלא פשוט לא הצלחתי לאכול, כמו במחלה ממושכת. בכל זאת כולם החמיאו לי.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 19 | האור שבשחור: אמא נוכחת |אמא בדיכאון - חלק ד'  

בלוג ביפולרית: פרק 19 | האור שבשחור: אמא נוכחת |אמא בדיכאון - חלק ד'

לכל אורך אפיזודת הדיכאון המג'ורי שלי (שנה וחודש, שהסתיימו לפני כחצי שנה), התלוויתי לבנזוג ולילד בכל פעם שיצאו מהבית, כי פחדתי להישאר לבד עם המחשבות, שלרוב התדרדרו למקומות שחורים ואובדניים.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 18 | להיות אמא, בשנים הראשונות, זה להיות רוב הזמן לבד |אמא בדיכאון - חלק ג'  

בלוג ביפולרית: פרק 18 | להיות אמא, בשנים הראשונות, זה להיות רוב הזמן לבד |אמא בדיכאון - חלק ג'

עד 4 הילד במסגרת. אחר כך את אחראית בלעדית לבדר אותו, כי אבא בעבודה.מה תעשו? מה שיגרום לו להתעניין ולא לצווח. ג'ימבורי. גינת שעשועים. מה את תעשי בזמן הזה? תסתכלי עליו, תעודדי אותו, תחליפי לו חיתול.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 17: החבר הראשון שלי | הכמעט-בעילה בהסכמה שלי | נסיון ההתאבדות הראשון שלי | התבגרות בדיכאון  

בלוג ביפולרית: פרק 17: החבר הראשון שלי | הכמעט-בעילה בהסכמה שלי | נסיון ההתאבדות הראשון שלי | התבגרות בדיכאון

הפכתי מילדה לאישה, מברווזונת מכוערת לברבורה משוגעת, בגיל 14, כאשר הכרתי את החבר הראשון שלי, ע'. הוא היה בן 16, מיוזע ומכוער להפליא, עם בעיית תסרוקת קשה במיוחד. אני הייתי ילדה טובת מראה ששנאה את עצמה.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 16: מיומנה של ילדה דחויה | ילדות בדיכאון - חלק ב'  

בלוג ביפולרית, פרק 16: מיומנה של ילדה דחויה | ילדות בדיכאון - חלק ב'

את מרבית ההפסקות בבית הספר היסודי, בין כיתה א’ לכיתה ח’, ביליתי בשירותים. התביישתי מהמורות שריחמו עליי בכל עת שראו אותי יושבת בכיתה וקוראת, והיו מלשינות להוריי על הבעיה החברתית שלי בכל אסיפות ההורים.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 15 | פנקס הבכי | ילדות בדיכאון - חלק א'  

בלוג ביפולרית: פרק 15 | פנקס הבכי | ילדות בדיכאון - חלק א'

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי בוכה מכל דבר. העור שלי היה והינו דקיק, וכל דבר היה מפרק אותי. לכן (ובגלל שהייתי מוזרה) היו מתעללים בי חברתית, ולא היו לי חברים שהודו בפרהסיה שהם חברים שלי, עד גיל 14.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית פרק 14 | הזוגיות הביפולרית שלי  

בלוג ביפולרית פרק 14 | הזוגיות הביפולרית שלי

איך נראית זוגיות בדיכאון? איך נראית זוגיות במאניה? לאורך כל תקופת הדיכאון, בנזוגי נאלץ לשמוע אותי מקטרת בכל פעם שדיברתי (כמעט ולא, כאמור, אבל עדיין), לסבול התקפי בכי, לעתים כמה פעמים ביום, להכיל...
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 13 | מהפסגה לביצה בחודש  

בלוג ביפולרית, פרק 13 | מהפסגה לביצה בחודש

לאחר שנגמלתי מהאפקסור (וייפקס), גמילה קשה ומעיקה במיוחד, שבמהלכה קשה מאוד לתפקד, בגלל הסחרחורות ותחושה שמזכירה זרמי חשמל במוח, אז הגיע הדיכאון. הדיכאון התגלה כעמיד להפליא, והפסיכיאטר הציע ליתיום.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית פרק 12: מיון פסיכיאטרי  

בלוג ביפולרית פרק 12: מיון פסיכיאטרי

כשהמאניה שלי הגיעה לשיאה, והייתי ערה שלושה ימים ברצף, על אטנט, הגבר שלי אילץ אותי להתלוות אליו למיון פסיכיאטרי. לא הבנתי למה למען השם בנזוגי מאלץ אותי לטפל בעצמי. הרגשתי נהדר, בשיאי.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית פרק 11: מדעי המובן מאליו - עצות מעיקות בזמן דיכאון  

בלוג ביפולרית פרק 11: מדעי המובן מאליו - עצות מעיקות בזמן דיכאון

עזבו אותי מעצות בזמן דיכאון | כשאתה בדיכאון עמוק והקרובים אליך נחשפים לכך, כולם רוצים לעזור, בעיקר באמצעות המלצות שחוזרות על עצמן. טיפים לשיפור המצב רוח, אני קוראת לזה "מדעי המובן מאליו".
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית | פרק 10: אמא מעשנת גראס | אמא בדיכאון - חלק ב'  

בלוג ביפולרית | פרק 10: אמא מעשנת גראס | אמא בדיכאון - חלק ב'

למרות שהייתי בכיינית מאז שאני זוכרת את עצמי, התקשיתי מאוד להכיל את צווחותיו של בני. כשבנזוגי היה בבית, ברחתי למרפסת עם כל צווחה, ועישנתי את עצמי למוות, למורת רוחו של בנזוגי.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית | פרק 9: אמא בדיכאון - חלק א'  

בלוג ביפולרית | פרק 9: אמא בדיכאון - חלק א'

להיות בהריון זה קשה, במיוחד אם עברת לפני כן טיפולי פוריות מהגיהינום, במיוחד אם לא היית בטוחה בכלל שאת רוצה ילד, במיוחד אם יש לך גם קושי ללכת וגם סוכרת הריונית. במיוחד כשאת בדיכאון.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית פרק 8: רציתי למות  

בלוג ביפולרית פרק 8: רציתי למות

בגלל שהדיכאון שלי היה קשה מאוד, ומלווה במחשבות אפלות מאוד שחוזרות בלופ, חלפו בראשי כמעט כל הזמן מחשבות אובדניות, שחלק מהן יושמו בניסיונות אובדניים, ובעיקר בתחקיר על אודות שיטות ההתאבדות השונות.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית פרק 7: קלאברית מאנית בת 43  

בלוג ביפולרית פרק 7: קלאברית מאנית בת 43

אני משערת שהאטנט הקסום הוא זה שהוביל אותי למאניה, בשילוב עם נטייתי הטבעית להפרעות מצב רוח. את האטנט השכלתי לשלב עם קוק ואמדי, שהייתי צורכת בקביעות, מדי שבוע, במסיבות שאליהן הקפדתי ללכת בכל סופ"ש
 לחצו להמשך
 
ביפולרית 6: האהבה נגד הגראס  

ביפולרית 6: האהבה נגד הגראס

מאז הפגישה הראשונה שלי עם בנזוגי ועד היום (ולמעשה שש שנים לפני שהכרתי את הגבר), למעט השנה וחודש של הדיכאון, עישנתי גראס ללא הפסקה. תחילה הוא שיטה בי שגם הוא מעשן…. אבל מהר מאוד הבנתי שהוא סאחי בלאטה…
 לחצו להמשך
 
למה לא התחשק לי כלום?  

למה לא התחשק לי כלום?

הפסיכיאטר פסק שהסיבה המרכזית לדיכאון, לחרדה ולתחושת הטמטום שחוויתי במהלך השנה-וחודש-דיכאון - היא התרוקנות מאגרי הסרוטונין. הסרוטונין הוא מוליך עצבי (נוירוטרנזמיטור) שמופרש באופן טבעי בגזע המוח
 לחצו להמשך
 
ביפולרית 5: הרעל החביב עליי  

ביפולרית 5: הרעל החביב עליי

מאז שגיליתי את האטנט התאהבתי קשות. הרגשתי שאני מצליחה להגיע ל-100 אחוז מעצמי, שכל תאי המוח שלי מנוצלים. הרגשתי שאני כל יכולה. סופר וומן. כמו בשילוב של קוק עם אקסטה, רק בלי הדאון שאחרי.
 לחצו להמשך
 
ביפולרית 4: איך אפשר לעבוד ככה?  

ביפולרית 4: איך אפשר לעבוד ככה?

בתקופת הדיכאון הכבד שלי, שנמשכה שנה וחודש, העבודה הייתה מאוד מאתגרת עבורי. לא הצלחתי לכתוב, התקשיתי מאוד לעצב, ולא הצלחתי לדבר, במיוחד עם זרים. אבל לא הייתה לי ברירה, כי אני עצמאית.
 לחצו להמשך
 
ביפולרית 3: מחקתי לעצמי את המוח  

ביפולרית 3: מחקתי לעצמי את המוח

לאורך שנת הדיכאון הכבד שלי איבדתי את המילים. לא הצלחתי למצוא אף פעם את המילה הנכונה. לא זכרתי את רוב הדברים שידעתי בעבר. לא הצלחתי לכתוב יותר מפיסקה ברצף, וגם זה במאמץ עילאי.
 לחצו להמשך
 
ביפולרית 2: לא יכולה יותר  

ביפולרית 2: לא יכולה יותר

בזמן הדיכאון הכבד, לא רק הצרכים נשארו מאחור. נעלמו גם הרבה יכולות, שביחד הרכיבו את כל כולי, ובהיעדרן לא נותר דבר ממני. נעלמה היכולת ליהנות, לצחוק, לחייך, להתרכז, לדבר, לכתוב, להתרועע, לעצב, לעבוד.
 לחצו להמשך
 
ביפולרית 1: לובשת שחור  

ביפולרית 1: לובשת שחור

אני כותבת עכשיו לאחר שנה וחודשיים של היעדר יכולת לכתוב או להתבטא בכל צורה אחרת. שנה וחודשיים שבמהלכם הייתי קבורה מתחת לאדמה, מציצה מפעם לפעם מנקבי האוורור, בדמות צל אפרורי של עצמי. מושיטה יד לחיבוק,
 לחצו להמשך