ביפולרית - מה שמעניין בעלי הפרעת מצב רוח, בני משפחה וחברים - דיכאון, חרדה, מאניה דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית - בלוג ביפולרית, פרק 27 | אין פתרון, רק רגעים של שקט

מה שמעניין בעלי הפרעות מצב רוח וקרוביהם
דיכאון | חרדה | מאניה דיפרסיה | אישיות גבולית

חפש
Facebook
בלוג ביפולרית, פרק 37: היפו הי  

בלוג ביפולרית, פרק 37: היפו הי

זה הזמן להתוודות בפניכם, שלושת קוראיי, ש-25 הפרקים הראשונים של הבלוג הזה נכתבו בזמן היפומאניה, במהירות שיא של ימים אחדים. מעולם לא כתבתי כל כך הרבה (20 אלף מילים) בכל כך מעט זמן.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 36 | אל תשאלו  

בלוג ביפולרית, פרק 36 | אל תשאלו

השאלות הכי פשוטות וטבעיות בעולם מוציאות אותי מאיזון ומשקשקות את עולמי הצר: מה עשית היום? כיוון שכנראה שלא עשיתי היום שום דבר יעיל, או משהו קרוב לכך, השאלה מדגישה את היעדר העשייה...
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 35 | נגד הסופה  

בלוג ביפולרית, פרק 35 | נגד הסופה

ברברה תקפה בלא רחמים את הצמחים האהובים עליי, בעיקר את הסגולים, והשפיעה עמוקות גם עליי. שפע גורמים חברו זה לזה כדי לכווץ אותי, ומצאתי את עצמי בטווח הביניים שבין הקולאוס לגרניום.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 34 | ביקורת מאבנת  

בלוג ביפולרית, פרק 34 | ביקורת מאבנת

אני מניחה שקיבלתם ביקורת שלילית מלקוח ושרדתם. בעולם העיצוב הגרפי זה מגיע לאחר שעות של יצירה מדם לבך, ונשמע כך: "זה מאוד בנאלי", "תסלחי לי על הכנות, אבל זה מכוער", "לא מתאים לך לשלוח סקיצה כזאת".
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 33: יורדת מהירידות העצמיות  

בלוג ביפולרית, פרק 33: יורדת מהירידות העצמיות

אין משהו שמוריד אותי יותר מלהגיד על עצמי משהו רע, כמו עבר זמני, אין בי שום יתרון, אני אמא ובת זוג גרועה. כאלה. השריון הרעוע שאני מייצרת לעצמי כדי לשרוד ולפעול נוטה להיסדק לאט לאט כשאני אומרת דברים
 לחצו להמשך
 

בלוג ביפולרית, פרק 27 | אין פתרון, יש רגעים של שלווה

אז מה הפתרון שלך? איך ניצחת את הדיכאון? כמה מכם שאלו אותי כאן ודרך האתר שלי, בשלל ניסוחים.

אבל, לצערי, אני נאלצת להכריז בעגמומיות שלא ניצחתי, ואני לא מצפה לנצח. הדיכאון תמיד שם איתי, עם ידידתו הצמודה החרדה, ושניהם עוברים ממצב המתנה לפעילות יתר לעתים קרובות מדי.
כל מה שאני יודעת לעשות זה לייצר בתוכם רגעים של שקט.

ובמילים אחרות, אין באמת פתרון. לפחות לא במקרה שלי.

כמובן, אם אתם סובלים מדיכאון וחרדה, הניסיון האישי שלי לא משאיר מקום לספק - כדאי להיעזר בנוגדי דיכאון וגם במייצבים - לביפולריים שבינינו. בלי הכדורים זה גיהנום, ואיתם זה מיץ שמכיל מייקרודוז גיהנום על בסיס סלק וג'ינג'ר.

נסבל אבל לא טעים.

גם בליווי הקוקטייל הזה, עדיין דרושה הקלה.

למרבה החדווה, הניסיון שלי מלמד שאפשר לייצר רגעים של הקלה, שלווה, בתוך הדיכאון.

רגעים כאלה הם כל כך נדירים ויקרים, בדיכאון ובכלל, שניסיתי כל פתרון שבנמצא כדי להשיג אותם, בכמה שפחות מאמץ.

אז הדבר הראשון שעוזר לי, מלבד חיבוק טוב כמובן, זה גינון.

כל הצבעים והחיות והסיפוק הכמעט מיידי שבזה עושים לי את זה. אני יכולה לבלות שעות באיתור והשלכת עלים יבשים ובגזירת ייחורים והפצתם ברחבי גינת האדניות האורבנית שלי, וזה תורם לי מקום של שלווה ונוכחות בכאן ובעכשיו, במקום בלופ האינסופי של המחשבות.
גם זה לא עוזר בנקודה הזאת של שיא הדיכאון שלא מאפשרת לקום מהספה.

כך גם חבל ההצלה השני להיום, שכבר כתבתי עליו כאן - ריצה.

כמה שמאוד קשה לי לגרור את עצמי לצאת לרוץ (לרוב לוקח לי כמה שעות של שכנוע עצמי לפני שזה קורה), אני מברכת אותי בכל פעם מחדש על כך. אם אני מרגישה חרדה במשך שעות אחדות, לרוב זה הדבר היחיד שעוזר חוץ מקלונקס. זה יותר עוזר לי מכל טיפול פסיכולוגי, וזה בחינם. אני חושבת שזה עוזר לי בגלל תמהיל הכוח והיופי של תפאורת הים, עם החומרים הכימיים שמופרשים לאורך הריצה, והתרומה של זה לביטחון, לתחושת היכולת ולארגון המחשבה. כמה שזה נוגד את הצורך לדבוק בספה, ריצה מעבירה אותי ממצב פח למצב סביר, נעים, שליו יותר.
באפיזודה הדכאונית הלפני אחרונה שלי, כשהצלחתי לרוץ כל יום, אני באמת מרגישה שזה עזר לי לצאת מהשחור שחור לתקופה מאוזנת/היפומנית.
אז אני לא מטפלת, חשוב לזכור, אבל אני אישה עתירת ניסיון בדיכאון ובחרדה, שחולקת איתך מה מקל עליי. כתבו לי אם זה עזר לכם.
 
עוד פרקים של בלוג ביפולרית: https://www.mania-depression.co.il/ביפולרית-הבלוג.html
 
עוד שיטות שיכולות לעזור: https://www.mania-depression.co.il/טפלו-בעצמכם.html