בלוג ביפולרית, פרק 34: ביקורת מאבנת

 אני מניחה שקיבלתם ביקורת שלילית מלקוח ושרדתם. בעולם העיצוב הגרפי זה מגיע לאחר שעות של יצירה מדם לבך, ונשמע כך: "זה מאוד בנאלי", "תסלחי לי על הכנות, אבל זה מכוער", "לא מתאים לך לשלוח סקיצה כזאת".

כשזה קורה לי, כמו בסוף השבוע שעבר, הגוף שלי טובע בפחד, ריקנות, עצבים, חוסר אונים. אני מרגישה התכווצות והתאבנות. אני שוכחת את כל 20 פלוס שנות הניסיון שלי, ושוקעת לתוך יקום שבו אני לא מספיק טובה, לא מוכשרת ולא מבינה והלקוח יעזוב אותי בגלל כל אלה.
את המחשבה הזאת אני כמו נהנית להעביר בראשי בלופ, במקום את המנוגדת לה.

משיכה הישרדותית

הפסיכולוגית החדשה אמרה לי שהמשיכה שלי לשלילי הישרדותית - זה אבולוציוני שנזכור את הנמר המאיים יותר מאשר את הציפור היפהפייה. זה גרם לי להרגיש נורמלית לרגע.
אני יודעת שעליי לקחת את המחשבות השליליות, לארוז אותן בצרור ולהעביר לרקע. לתת להן לנדוד למקום אחר, שהוא פחות קרוב לקצות העצבים שלי.
אני יודעת שאני צריכה להיזכר בכל המחמאות שקיבלתי עד היום, ובכל היכולות שיאפשרו לי לייצר סקיצה מתאימה יותר ללקוח הלא מרוצה, עד שישכח את קיטוריו.
אבל תחת זאת, כל רצוני הוא לצאת למלחמה או לשקוע בתנומה.

בסוף אני מתגברת.

בסופה של כל ביקורת אני כמובן מתגברת ומבצעת את העבודה, והביקורת נעלמת בים הסקיצות האבודות כלא הייתה.
הלוואי שהייתי מצליחה לשזור את הסוף בחבלי ההתחלה.