ביפולרית - מה שמעניין בעלי הפרעת מצב רוח, בני משפחה וחברים - דיכאון, חרדה, מאניה דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית - בלוג ביפולרית, פרק 34 | ביקורת מאבנת

מה שמעניין בעלי הפרעות מצב רוח וקרוביהם
דיכאון | חרדה | מאניה דיפרסיה | אישיות גבולית

חפש
Facebook

בלוג ביפולרית, פרק 34: ביקורת מאבנת

 אני מניחה שקיבלתם ביקורת שלילית מלקוח ושרדתם. בעולם העיצוב הגרפי זה מגיע לאחר שעות של יצירה מדם לבך, ונשמע כך: "זה מאוד בנאלי", "תסלחי לי על הכנות, אבל זה מכוער", "לא מתאים לך לשלוח סקיצה כזאת".

כשזה קורה לי, כמו בסוף השבוע שעבר, הגוף שלי טובע בפחד, ריקנות, עצבים, חוסר אונים. אני מרגישה התכווצות והתאבנות. אני שוכחת את כל 20 פלוס שנות הניסיון שלי, ושוקעת לתוך יקום שבו אני לא מספיק טובה, לא מוכשרת ולא מבינה והלקוח יעזוב אותי בגלל כל אלה.
את המחשבה הזאת אני כמו נהנית להעביר בראשי בלופ, במקום את המנוגדת לה.

משיכה הישרדותית

הפסיכולוגית החדשה אמרה לי שהמשיכה שלי לשלילי הישרדותית - זה אבולוציוני שנזכור את הנמר המאיים יותר מאשר את הציפור היפהפייה. זה גרם לי להרגיש נורמלית לרגע.
אני יודעת שעליי לקחת את המחשבות השליליות, לארוז אותן בצרור ולהעביר לרקע. לתת להן לנדוד למקום אחר, שהוא פחות קרוב לקצות העצבים שלי.
אני יודעת שאני צריכה להיזכר בכל המחמאות שקיבלתי עד היום, ובכל היכולות שיאפשרו לי לייצר סקיצה מתאימה יותר ללקוח הלא מרוצה, עד שישכח את קיטוריו.
אבל תחת זאת, כל רצוני הוא לצאת למלחמה או לשקוע בתנומה.

בסוף אני מתגברת.

בסופה של כל ביקורת אני כמובן מתגברת ומבצעת את העבודה, והביקורת נעלמת בים הסקיצות האבודות כלא הייתה.
הלוואי שהייתי מצליחה לשזור את הסוף בחבלי ההתחלה.
 
בלוג ביפולרית: פרק 17: החבר הראשון שלי | הכמעט-בעילה בהסכמה שלי | נסיון ההתאבדות הראשון שלי | התבגרות בדיכאון  

בלוג ביפולרית: פרק 17: החבר הראשון שלי | הכמעט-בעילה בהסכמה שלי | נסיון ההתאבדות הראשון שלי | התבגרות בדיכאון

הפכתי מילדה לאישה, מברווזונת מכוערת לברבורה משוגעת, בגיל 14, כאשר הכרתי את החבר הראשון שלי, ע'. הוא היה בן 16, מיוזע ומכוער להפליא, עם בעיית תסרוקת קשה במיוחד. אני הייתי ילדה טובת מראה ששנאה את עצמה.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 16: מיומנה של ילדה דחויה | ילדות בדיכאון - חלק ב'  

בלוג ביפולרית, פרק 16: מיומנה של ילדה דחויה | ילדות בדיכאון - חלק ב'

את מרבית ההפסקות בבית הספר היסודי, בין כיתה א’ לכיתה ח’, ביליתי בשירותים. התביישתי מהמורות שריחמו עליי בכל עת שראו אותי יושבת בכיתה וקוראת, והיו מלשינות להוריי על הבעיה החברתית שלי בכל אסיפות ההורים.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 15 | פנקס הבכי | ילדות בדיכאון - חלק א'  

בלוג ביפולרית: פרק 15 | פנקס הבכי | ילדות בדיכאון - חלק א'

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי בוכה מכל דבר. העור שלי היה והינו דקיק, וכל דבר היה מפרק אותי. לכן (ובגלל שהייתי מוזרה) היו מתעללים בי חברתית, ולא היו לי חברים שהודו בפרהסיה שהם חברים שלי, עד גיל 14.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית פרק 14 | הזוגיות הביפולרית שלי  

בלוג ביפולרית פרק 14 | הזוגיות הביפולרית שלי

איך נראית זוגיות בדיכאון? איך נראית זוגיות במאניה? לאורך כל תקופת הדיכאון, בנזוגי נאלץ לשמוע אותי מקטרת בכל פעם שדיברתי (כמעט ולא, כאמור, אבל עדיין), לסבול התקפי בכי, לעתים כמה פעמים ביום, להכיל...
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 13 | מהפסגה לביצה בחודש  

בלוג ביפולרית, פרק 13 | מהפסגה לביצה בחודש

לאחר שנגמלתי מהאפקסור (וייפקס), גמילה קשה ומעיקה במיוחד, שבמהלכה קשה מאוד לתפקד, בגלל הסחרחורות ותחושה שמזכירה זרמי חשמל במוח, אז הגיע הדיכאון. הדיכאון התגלה כעמיד להפליא, והפסיכיאטר הציע ליתיום.
 לחצו להמשך
 
יש 7 עמודים
לעמוד הקודם    2 3 4 5  6 7   לעמוד הבא