ביפולרית - מה שמעניין בעלי הפרעת מצב רוח, בני משפחה וחברים - דיכאון, חרדה, מאניה דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית - בלוג ביפולרית, פרק 34 | ביקורת מאבנת

מה שמעניין בעלי הפרעות מצב רוח וקרוביהם
דיכאון | חרדה | מאניה דיפרסיה | אישיות גבולית

חפש
Facebook

בלוג ביפולרית, פרק 34: ביקורת מאבנת

 אני מניחה שקיבלתם ביקורת שלילית מלקוח ושרדתם. בעולם העיצוב הגרפי זה מגיע לאחר שעות של יצירה מדם לבך, ונשמע כך: "זה מאוד בנאלי", "תסלחי לי על הכנות, אבל זה מכוער", "לא מתאים לך לשלוח סקיצה כזאת".

כשזה קורה לי, כמו בסוף השבוע שעבר, הגוף שלי טובע בפחד, ריקנות, עצבים, חוסר אונים. אני מרגישה התכווצות והתאבנות. אני שוכחת את כל 20 פלוס שנות הניסיון שלי, ושוקעת לתוך יקום שבו אני לא מספיק טובה, לא מוכשרת ולא מבינה והלקוח יעזוב אותי בגלל כל אלה.
את המחשבה הזאת אני כמו נהנית להעביר בראשי בלופ, במקום את המנוגדת לה.

משיכה הישרדותית

הפסיכולוגית החדשה אמרה לי שהמשיכה שלי לשלילי הישרדותית - זה אבולוציוני שנזכור את הנמר המאיים יותר מאשר את הציפור היפהפייה. זה גרם לי להרגיש נורמלית לרגע.
אני יודעת שעליי לקחת את המחשבות השליליות, לארוז אותן בצרור ולהעביר לרקע. לתת להן לנדוד למקום אחר, שהוא פחות קרוב לקצות העצבים שלי.
אני יודעת שאני צריכה להיזכר בכל המחמאות שקיבלתי עד היום, ובכל היכולות שיאפשרו לי לייצר סקיצה מתאימה יותר ללקוח הלא מרוצה, עד שישכח את קיטוריו.
אבל תחת זאת, כל רצוני הוא לצאת למלחמה או לשקוע בתנומה.

בסוף אני מתגברת.

בסופה של כל ביקורת אני כמובן מתגברת ומבצעת את העבודה, והביקורת נעלמת בים הסקיצות האבודות כלא הייתה.
הלוואי שהייתי מצליחה לשזור את הסוף בחבלי ההתחלה.
 
בלוג ביפולרית, פרק 22 | משחקת במינונים  

בלוג ביפולרית, פרק 22 | משחקת במינונים

לאחר שחלפה האפיזודה הדכאונית האחרונה שלי, מצאתי את עצמי עולה במשקל. אז החלטתי לעשות מעשה (מטופש) ולהוריד קצת את כמות הליתיום, כי כולם אומרים שליתיום זה משמין.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 21 | רק שלא ישוב  

בלוג ביפולרית: פרק 21 | רק שלא ישוב

הבעיה העיקרית עם מאניה דיפרסיה, היא שלא משנה באיזה מצב את נמצאת, הדיכאון והמאניה תמיד שם. אין רגע אחד של מנוחה אמיתית מהפחד שהשד ישוב, בין אם ילבש צבעוני ובין אם יתהדר בשחור.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 20 | שובה של העסיסיות  

בלוג ביפולרית: פרק 20 | שובה של העסיסיות

למה את רזה כל כך? (יפה לך!) | לאורך השנה וחודש דיכאון שלי רזיתי יותר מעשרה קילו. כל חבריי ובני משפחתי ידעו למה, ושלא עשיתי דיאטה, אלא פשוט לא הצלחתי לאכול, כמו במחלה ממושכת. בכל זאת כולם החמיאו לי.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 19 | האור שבשחור: אמא נוכחת |אמא בדיכאון - חלק ד'  

בלוג ביפולרית: פרק 19 | האור שבשחור: אמא נוכחת |אמא בדיכאון - חלק ד'

לכל אורך אפיזודת הדיכאון המג'ורי שלי (שנה וחודש, שהסתיימו לפני כחצי שנה), התלוויתי לבנזוג ולילד בכל פעם שיצאו מהבית, כי פחדתי להישאר לבד עם המחשבות, שלרוב התדרדרו למקומות שחורים ואובדניים.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 18 | להיות אמא, בשנים הראשונות, זה להיות רוב הזמן לבד |אמא בדיכאון - חלק ג'  

בלוג ביפולרית: פרק 18 | להיות אמא, בשנים הראשונות, זה להיות רוב הזמן לבד |אמא בדיכאון - חלק ג'

עד 4 הילד במסגרת. אחר כך את אחראית בלעדית לבדר אותו, כי אבא בעבודה.מה תעשו? מה שיגרום לו להתעניין ולא לצווח. ג'ימבורי. גינת שעשועים. מה את תעשי בזמן הזה? תסתכלי עליו, תעודדי אותו, תחליפי לו חיתול.
 לחצו להמשך
 
יש 7 עמודים
לעמוד הקודם    1 2 3 4  5 6 7   לעמוד הבא