ביפולרית - מה שמעניין בעלי הפרעת מצב רוח, בני משפחה וחברים - דיכאון, חרדה, מאניה דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית - בלוג ביפולרית, פרק 36 | אל תשאלו

מה שמעניין בעלי הפרעות מצב רוח וקרוביהם
דיכאון | חרדה | מאניה דיפרסיה | אישיות גבולית

חפש
Facebook

בלוג ביפולרית, פרק 36: שאלות מאמללות או: אל תשאלו

השאלות הכי פשוטות וטבעיות בעולם מוציאות אותי מאיזון ומשקשקות את עולמי הצר:

מה עשית היום? כיוון שכנראה שלא עשיתי היום שום דבר יעיל, או משהו קרוב לכך, השאלה מדגישה את היעדר העשייה, שהוא תוצאה של נסיבות בלתי נשלטות. כך שאם מטרת השאלה לקרב אותי ולהתעניין בי, התוצאה הפוכה - התרחקות והתכנסות בתוך עצמי.
 
יש לך עבודה? זאת שאלה שהילד אוהב לשאול, כדי לברר אם יש לי זמן בשבילו, וכל מה שאני מרגישה שם זה כיווץ מכך שאני לא פרודוקטיבית, וגם עכשיו אינני משתתפת בפרנסת המשפחה.
 
איך בעבודה? זו שאלה קצת רחוקה יותר, של אדם תמים שלא ראה אותי זמן רב ומנסה להיות תקשורתי. התשובה כל כך עגומה וארוכה, כי לפעמים יש עבודה ולרוב לא, שאני לרוב נצבעת בארגמן כשאני מנסה לנסח אותה באופן קוהרנטי, שלא ישאיר אותי עלובה מדי.
 
מה שלומך? הרחבתי על כך בהזדמנות אחרת. כנראה שאני לא משהו כרגע, אז הניסיון שלי למלל את זה, גורם לי לאבד את זה.
 
מה את מספרת? אין סיפורים באמתחתי, תודה. אם היה משהו, הייתי חולקת.
 
למה את שקטה? כמו בשאלה הקודמת, התשובה היא תמיד: אני שקטה כי אין לי מה לומר. השאלה לא תהפוך אותי לקשקשקנית לפתע.
 
במה את טובה? שאלה שעלתה היום מכיוון הילד והייתה טריגר ללופ במוחי. במה אני טובה באמת? יש משהו כזה? כן, בלכתוב, בלעצב. אבל יש משהו מעבר לזה? מהדברים החשובים?
 
אני לא בטוחה מה החלופות המיטביות לשאלות האלה. אולי שום שאלה. מבטיחה להגיד את כל מה שרוצה להיאמר גם בלי כל הנעה, ומעדיפה כך.
 
בלוג ביפולרית: פרק 17: החבר הראשון שלי | הכמעט-בעילה בהסכמה שלי | נסיון ההתאבדות הראשון שלי | התבגרות בדיכאון  

בלוג ביפולרית: פרק 17: החבר הראשון שלי | הכמעט-בעילה בהסכמה שלי | נסיון ההתאבדות הראשון שלי | התבגרות בדיכאון

הפכתי מילדה לאישה, מברווזונת מכוערת לברבורה משוגעת, בגיל 14, כאשר הכרתי את החבר הראשון שלי, ע'. הוא היה בן 16, מיוזע ומכוער להפליא, עם בעיית תסרוקת קשה במיוחד. אני הייתי ילדה טובת מראה ששנאה את עצמה.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 16: מיומנה של ילדה דחויה | ילדות בדיכאון - חלק ב'  

בלוג ביפולרית, פרק 16: מיומנה של ילדה דחויה | ילדות בדיכאון - חלק ב'

את מרבית ההפסקות בבית הספר היסודי, בין כיתה א’ לכיתה ח’, ביליתי בשירותים. התביישתי מהמורות שריחמו עליי בכל עת שראו אותי יושבת בכיתה וקוראת, והיו מלשינות להוריי על הבעיה החברתית שלי בכל אסיפות ההורים.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 15 | פנקס הבכי | ילדות בדיכאון - חלק א'  

בלוג ביפולרית: פרק 15 | פנקס הבכי | ילדות בדיכאון - חלק א'

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי בוכה מכל דבר. העור שלי היה והינו דקיק, וכל דבר היה מפרק אותי. לכן (ובגלל שהייתי מוזרה) היו מתעללים בי חברתית, ולא היו לי חברים שהודו בפרהסיה שהם חברים שלי, עד גיל 14.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית פרק 14 | הזוגיות הביפולרית שלי  

בלוג ביפולרית פרק 14 | הזוגיות הביפולרית שלי

איך נראית זוגיות בדיכאון? איך נראית זוגיות במאניה? לאורך כל תקופת הדיכאון, בנזוגי נאלץ לשמוע אותי מקטרת בכל פעם שדיברתי (כמעט ולא, כאמור, אבל עדיין), לסבול התקפי בכי, לעתים כמה פעמים ביום, להכיל...
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 13 | מהפסגה לביצה בחודש  

בלוג ביפולרית, פרק 13 | מהפסגה לביצה בחודש

לאחר שנגמלתי מהאפקסור (וייפקס), גמילה קשה ומעיקה במיוחד, שבמהלכה קשה מאוד לתפקד, בגלל הסחרחורות ותחושה שמזכירה זרמי חשמל במוח, אז הגיע הדיכאון. הדיכאון התגלה כעמיד להפליא, והפסיכיאטר הציע ליתיום.
 לחצו להמשך
 
יש 7 עמודים
לעמוד הקודם    2 3 4 5  6 7   לעמוד הבא