עברתי דירה. אל תוך הדירה החדשה שלי הכנסתי אותי, וכמה חפצים, וישבתי בפינה, מחכה להרגיש בבית. יש קצת אבק על הפאנלים, וסימנים של צבע מתייבש, וקל לי לראות את כל אותם דברים חסרי חשיבות, בעיקר כיוון שדבר לא
יום חשוך אחד, חלומי הפך למציאות.
זה קרה לפני שבועיים בערך, כאשר התעוררתי חבולה ומוקפת מכונות, במיטה מצחינה בגווני מנטה, בבית החולים.
שפע פרצופים הביטו בי מכל הכיוונים, הרבה יותר מהכמות שיכולתי להכיל
על השולחן כוס תה שקופה, כמעט ריקה, המדיפה ניחוח מתקתק של פירות אדומים. מולה אני, אישה כמעט ריקה, בשמלת טריקו אדומה, מערבבת. אולי נותרו כמה גרגירי סוכר אחרונים שלא נמסו. אולי אם אערבב חזק הטעם ישתנה.
שאלתי אותך אם תרצה לקנות את הכורסה שהתלהבתי ממנה היום כשהסתובבנו בהרצל. אמרת שלא, אבל שבניגוד מוחלט לזה, אתה מעוניין להיפרד. צחקתי בקול. באותו טון שגיבשתי במשך שנים של עבודה על האדישות שלי.
אהבתי לשבת במקום אחד בבית, במרכז הספה שבסלון. אם זזתי לצדדים חשתי באי נוחות מסוימת. גם כשעברתי לעתים במטבח, לחמם לעצמי משהו שהיה במקרר, חשתי רעד קל בכתפיים וצוואר.
פעם נהגתי לצאת מהבית.
עזבו אותי מעצות בזמן דיכאון |
כשאתה בדיכאון עמוק והקרובים אליך נחשפים לכך, כולם רוצים לעזור, בעיקר באמצעות המלצות שחוזרות על עצמן. טיפים לשיפור המצב רוח, אני קוראת לזה "מדעי המובן מאליו".
למרות שהייתי בכיינית מאז שאני זוכרת את עצמי, התקשיתי מאוד להכיל את צווחותיו של בני.
כשבנזוגי היה בבית, ברחתי למרפסת עם כל צווחה, ועישנתי את עצמי למוות, למורת רוחו של בנזוגי.
להיות בהריון זה קשה, במיוחד אם עברת לפני כן טיפולי פוריות מהגיהינום, במיוחד אם לא היית בטוחה בכלל שאת רוצה ילד, במיוחד אם יש לך גם קושי ללכת וגם סוכרת הריונית. במיוחד כשאת בדיכאון.
גדלתי על רחל המדוכאת, ועל תרצה אתרשקפצה אל מותה בגיל 36, ועל יונה וולך פורצת הגבולות, שאישפזה את עצמה מבחירה בגיל 21. יונה, שכל שיריה לוקחים לטריפ. גדלתי גם על ארקדי דוכין הדכאוני הנצחי ועל דליה רביקוביץ ועל לאה גולדברג המדוכאות ועל קורט קוביין, ג'ימי הנדריקס, אקסל רוז, סטינג ולו ריד הביפולריים ונינה סימון ושינייד אוקונורהביפולריות ועוד רבים מטורפים ונפלאים.
שמעתי גם מוצרט ובטהובן ושומאן, שמתברר שגם הם ביפולריים.
שמי מ', אני בת 44, נשואה ואם לילד, סטלנית, בעלת עסק ועוד משהו קטן - אני חולה במאניה דיפרסיה.
בגיל 43 הגיע התקף המאניה הראשון שלי, בעקבות שילוב מסוכן של נוגדי דיכאון, אטנט, קוק, MDMA וגראס.
בשנה וחצי האחרונות נגעתי בשמיים ומייד אחר כך התרסקתי למעמקי הביצה.