בלוג ביפולרית, פרק 35: נגד הסופה

ברברה תקפה בלא רחמים את הצמחים האהובים עליי. חלקם מתו, חלקם התכווצו ונבלו חלקית, כמו מתלבטים אם להישאר כאן עד האביב המתקרב ואז לחגוג או לפנות את מקומם לאחרים, וחלקם האחר, כמו הגרניום, לא הושפע כלל, כאילו לא קרה דבר.

הותירו אבק

שיחים חזקים וותיקים, כמו בזיליקום, קולאוס ולפופית הבטטה, כאלה שלא האמנתי לרגע שהרוח תכריע, הותירו אבק, למרות ששרדו כל כך הרבה גשמים ומכות חום לפני כן, ולמרות שאחיהם נותרו חיוניים להפליא במרפסת שפחות חשופה לרוח. הרגשתי עצב על מותם של האהובים הסגולים שלי, שהצטרף לתחושות קשות אחרות.

מצב רוח

הסופה השפיעה עמוקות גם עליי. שפע גורמים חברו זה לזה כדי לכווץ אותי - הסגירות בבית שנכפתה עליי, המרפסת האהובה שנסגרה בפניי, וחוסר האונים שחשתי אל מול הגשם שמנע ממני מלצאת לרוץ ואילץ אותי לשמור על מצב סטטי, שלא עשה לי טוב. כל אלה השתלבו עם פרויקט לחוץ מדי בעבודה, שהייתה בו גם ביקורת לא נעימה.

בין הקולאוס לגרניום

מצאתי את עצמי בטווח הביניים שבין הקולאוס לגרניום - בדרך כלל אני מאוד מרוצה מהחורף ומרגישה שהוא מבטא את נפשי, אבל עכשיו הרגשתי שאני נופלת לאט לאט, ואפילו התרעתי על כך לסובבים אותי. חולשה ועייפות עטפו את כל גופי, אך בכל רגע היה ברור לי שאני עדיין על פני הקרקע, בלי לשקוע לאף תהום.

פרח מקולקל

בכל פעם שאני מעדכנת את בנזוגי שאני לא מרגישה טוב כבר כמה ימים, ואני מפחדת שאולי אני שוקעת לדיכאון, הוא מעלה השערה שאולי מדובר בפרח מקולקל, כלומר, שאולי עישנתי חומר שהביא אותי למצב הזה. והנה הפרחים המקולקלים הפכו לביטוי המוחשי למצב.

שנהיה חזקים כמו גרניום

רגע אחרי הסופה, עדיין קופאת מקור ובכל זאת לא נפרדת מהמרפסת, אני נושמת קצת אוויר נקי של ים, עם רמז תל אביבי של עשן מכוניות, ומביטה בכאב בשאריות הצמחים הנאבקים, מייחלת לצמחים ולי שנצליח, שנהיה חזקים כמו גרניום, כי כנראה יש חיים אחרי החורף.