ביפולרית - מה שמעניין בעלי הפרעת מצב רוח, בני משפחה וחברים - דיכאון, חרדה, מאניה דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית - ביפולרית 3: מחקתי לעצמי את המוח

מה שמעניין בעלי הפרעות מצב רוח וקרוביהם
דיכאון | חרדה | מאניה דיפרסיה | אישיות גבולית

חפש
Facebook
דף הבית >> בלוג ביפולרית >> ביפולרית 3: מחקתי לעצמי את המוח

הכול בגלל הסמים

אבל בכל זאת לא האמנתי.

חשבתי שבמו ידיי מחקתי לעצמי את מרבית תאי המוח, בגלל חזירותי הבלתי נשלטת לסמים פסיכואקטיביים בתקופת המאניה, וגם לפניה (גראס נקי בכמויות מטורפות, אטנט - סוג של ריטלין, קוק, MD, LSD).
את כל אלה שילבתי עם נוגדי דיכאון במינון מקסימלי שלקחתי מגיל 20 ועם כמויות אדירות של אלכוהול.

במשך שנה יצאתי בכל סופ"ש לבלות לבד, בלי הבנזוג, במסיבות טכנו רוויות סמים.

הייתי מחוקה לחלוטין ומקפצת במשך שעות ברחבה, סוגדת לדיג'יי.
הייתי מחוקה במיוחד בשירותים, שם הייתי עושה קוק עם כל מי שרק הסכים לחלוק איתי.

שכחתי לרגע שהזדקנתי, ושמה שהגוף והמוח הצליחו לספוג בקלות בגיל 20 - זה לא מה שאפשר לשאת בגיל 40+, במיוחד אם יש רקע של הפרעת מצב רוח.
 

הלופ הקוגניטיבי

התלוננתי בלי הרף באוזני הבנזוג שהפכתי למטומטמת, ושקראתי בויקי-רפואה שמאניה-דיפרסיה עלולה לגרום להפרעה קוגניטיבית (הפרעות קוגניטיביות בהפרעה דו-קוטבית).

הגבר התעקש שהכול בסדר, ושתחושת אובדן היכולות נמצאת רק בראש שלי, והיא נובעת מחרדה. 

ידעתי שהוא משטה בי (אולי הוא עצמו האמין בזה, ואם כן - לא ברור למה...).

מאז שהבנתי שהיכולות הקוגניטיביות שלי פגומות, הייתי בלופ מתמיד על נושא אובדן המוח, שכולל את אובדן הידע, אובדן היצירתיות, אובדן הדעות, אובדן הרעיונות. זה היה אחד החלקים הקשים ביותר בדיכאון.

קינאתי אפילו בעצמי

לאורך כל תקופת הדיכאון, קינאתי בכל האנשים שמצליחים לחשוב, לדבר ולכתוב. כולל הטיפשים שבהם.

קינאתי אפילו בעצמי, על מה שהייתי פעם, על איך שכתבתי, על איך שדיברתי, על איך שעיצבתי וחשבתי.

קינאתי במיוחד בבעלי הגאון,

שהוא האיש החכם ביותר שהכרתי אי פעם. לא הבנתי מה הוא עושה איתי, עם המוח המדהים הזה שלו.
איך הוא מסתפק בי?

האמנתי שהוא צריך למצוא אישה ראויה יותר, אישה שיוכל לנהל איתה שיחה בגובה העיניים.

המלצתי לו לעשות את זה.

בכל פעם שהוא עזר לבני בשיעורי הבית, קינאתי בטירוף בכל הידע שלו. בתנ"ך, בעברית, בחשבון.... הגבר הזה יודע הכול. כיוון שבתקופת הקורונה בילינו שלושתנו כל הזמן יחד, נחשפתי לעוד ועוד טפחים מחוכמתו של הגבר שלי, ולא הצלחתי להבין מדוע בחר דווקא בי.

כיוון שהאמנתי שחוכמתי ויכולת הדיבור שלי נעלמו ממני לנצח, הזלתי דמעות בלתי נשלטות בכל פעם שבני ובנזוגי ניצחו אותי במשחק קופסה…

והיה שפע רב של משחקי קופסה בתקופת סגר הקורונה - לרוב כמה פעמים ביום. הפסדתי בכל משחקי החשיבה.

אישה טיפשה

אחרי 43 שנים שבהן הייתי משוכנעת שרמת האינטליגנציה שלי גבוהה מהממוצע, פתאום הייתי צריכה להתנהל בעולם כאישה טיפשה.

אישה שלא זוכרת כלום. גם לא מה שעשתה לפני דקה.
כמו אחרי שאכטה, רק בלי הפאן של השאכטה.
אישה שלא מצליחה להתרכז יותר ממשפטים אחדים, גם לא בסדרת טלוויזיה מטופשת.
אישה נטולת ידע כללי, שלא מצליחה להשיב על שיעורי בית לילדים בכיתה ד'.
אישה שלא מצליחה לעבוד, כי שכחה איך כותבים ואיך מעצבים.
אישה נטולת יצירתיות, נטולת רעיונות, נטולת דעות.
אישה שלא מצליחה לחשוב, שלא לדבר על ללמוד מידע חדש.
אישה שצריך להסביר לה הכול לאט לאט, בשלבים ברורים, כדי שתבין.
אישה שלא מצליחה לקרוא ספרים או לכתוב יותר מפיסקה.
אישה נטולת תחומי עניין ותחביבים.

אישה נטולת.

פרק 3: מחקתי לעצמי תמוח

לאורך שנת הדיכאון הכבד שלי איבדתי את המילים. לא הצלחתי למצוא אף פעם את המילה הנכונה. לא זכרתי את רוב הדברים שידעתי בעבר. 
לא הצלחתי לכתוב יותר מפיסקה ברצף, וגם זה במאמץ עילאי. 


בגלל שנעלמו לי המילים, הייתי בטוחה שנמחק לי המוח, לצמיתות. 

בלוג ביפולרית פרק 14 | הזוגיות הביפולרית שלי  

בלוג ביפולרית פרק 14 | הזוגיות הביפולרית שלי

איך נראית זוגיות בדיכאון? איך נראית זוגיות במאניה? לאורך כל תקופת הדיכאון, בנזוגי נאלץ לשמוע אותי מקטרת בכל פעם שדיברתי (כמעט ולא, כאמור, אבל עדיין), לסבול התקפי בכי, לעתים כמה פעמים ביום, להכיל...
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 13 | מהפסגה לביצה בחודש  

בלוג ביפולרית, פרק 13 | מהפסגה לביצה בחודש

לאחר שנגמלתי מהאפקסור (וייפקס), גמילה קשה ומעיקה במיוחד, שבמהלכה קשה מאוד לתפקד, בגלל הסחרחורות ותחושה שמזכירה זרמי חשמל במוח, אז הגיע הדיכאון. הדיכאון התגלה כעמיד להפליא, והפסיכיאטר הציע ליתיום.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית פרק 12: מיון פסיכיאטרי  

בלוג ביפולרית פרק 12: מיון פסיכיאטרי

כשהמאניה שלי הגיעה לשיאה, והייתי ערה שלושה ימים ברצף, על אטנט, הגבר שלי אילץ אותי להתלוות אליו למיון פסיכיאטרי. לא הבנתי למה למען השם בנזוגי מאלץ אותי לטפל בעצמי. הרגשתי נהדר, בשיאי.
 לחצו להמשך
 
תגובות על בלוג ביפולרית באתר הבלוגרים

בפרקים הקודמים/הבאים של ביפולרית - הבלוג | מיומנה של דו קוטבית

quill2, quill, feather, write, blog, edit

בתחום הנורמלי

בגלל הפחד שנעשיתי טיפשה ודמנטית, ביקשנו מהפרופסור שימליץ לנו על מבחן קוגניטיבי מקוון (למעשה בן הזוג ביקש. אני הייתי מטומטמת מכדי לחשוב על זה…).

ביצעתי מבחן לבדיקת הזיכרון לטווח הקצר, שהיה נוראי ומבעית (הלב שלי דפק בעוצמה לאורך כל הבחינה) והתוצאות יצאו בתחום הנורמלי.

הפרופסור טען שהמבחן מוכיח שהבעיה הקוגניטיבית נובעת מהחרדה. הוא אמר שאחרי שאני מתגברת על שלב החרדה הביצועים שלי טובים.