ביפולרית - מה שמעניין בעלי הפרעת מצב רוח, בני משפחה וחברים - דיכאון, חרדה, מאניה דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית - בלוג ביפולרית, פרק 13 | מהפסגה לביצה בחודש

מה שמעניין בעלי הפרעות מצב רוח וקרוביהם
דיכאון | חרדה | מאניה דיפרסיה | אישיות גבולית

חפש
Facebook
בלוג ביפולרית פרק 14 | הזוגיות הביפולרית שלי  

בלוג ביפולרית פרק 14 | הזוגיות הביפולרית שלי

איך נראית זוגיות בדיכאון? איך נראית זוגיות במאניה? לאורך כל תקופת הדיכאון, בנזוגי נאלץ לשמוע אותי מקטרת בכל פעם שדיברתי (כמעט ולא, כאמור, אבל עדיין), לסבול התקפי בכי, לעתים כמה פעמים ביום, להכיל...
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 13 | מהפסגה לביצה בחודש  

בלוג ביפולרית, פרק 13 | מהפסגה לביצה בחודש

לאחר שנגמלתי מהאפקסור (וייפקס), גמילה קשה ומעיקה במיוחד, שבמהלכה קשה מאוד לתפקד, בגלל הסחרחורות ותחושה שמזכירה זרמי חשמל במוח, אז הגיע הדיכאון. הדיכאון התגלה כעמיד להפליא, והפסיכיאטר הציע ליתיום.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית פרק 12: מיון פסיכיאטרי  

בלוג ביפולרית פרק 12: מיון פסיכיאטרי

כשהמאניה שלי הגיעה לשיאה, והייתי ערה שלושה ימים ברצף, על אטנט, הגבר שלי אילץ אותי להתלוות אליו למיון פסיכיאטרי. לא הבנתי למה למען השם בנזוגי מאלץ אותי לטפל בעצמי. הרגשתי נהדר, בשיאי.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית פרק 11: מדעי המובן מאליו - עצות מעיקות בזמן דיכאון  

בלוג ביפולרית פרק 11: מדעי המובן מאליו - עצות מעיקות בזמן דיכאון

עזבו אותי מעצות בזמן דיכאון | כשאתה בדיכאון עמוק והקרובים אליך נחשפים לכך, כולם רוצים לעזור, בעיקר באמצעות המלצות שחוזרות על עצמן. טיפים לשיפור המצב רוח, אני קוראת לזה "מדעי המובן מאליו".
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית | פרק 10: אמא מעשנת גראס  

בלוג ביפולרית | פרק 10: אמא מעשנת גראס

למרות שהייתי בכיינית מאז שאני זוכרת את עצמי, התקשיתי מאוד להכיל את צווחותיו של בני. כשבנזוגי היה בבית, ברחתי למרפסת עם כל צווחה, ועישנתי את עצמי למוות, למורת רוחו של בנזוגי.
 לחצו להמשך
 

בפרקים הקודמים/הבאים של

כשהכרנו את הפסיכיאטר הבא, הפרופסור, הייתי שרויה בדיכאון עמוק, כולל מחשבות אובדניות, כבר כמה חודשים. באותה תקופה מאוד התקשיתי לדבר, ולכן ביקשתי מהבנזוג שיבוא איתי ויבטא במקומי את מצבי. הגבר שיקף היטב את כל הסימפטומים שלי. 

הפרופסור המליץ, כמו כולם, על ליתיום. הוא אף סיפר לי על צ'רצ'יל שלקח ליתיום וזה לא מנע ממנו מלהוביל את הניצחון על גרמניה במלחמת העולם השנייה.
יחד עם זאת שניסה לשכנע אותי, הוא גילה רגישות לפחד ההיסטרי שלי מהתרופה, והסכים להמשיך עם החלופה (למיקטל), שתופעות הלוואי שלה פחות קשות, בשילוב נוגדי דיכאון חלופיים.

למה פחדתי מליתיום?

לא הבנתי למה מכריחים אותי לקחת תרופה בת 100, התרופה הכי עתיקה לטיפול בהפרעות מצב רוח, שעלולה לגרום לי לרעוד בידיים ולאבד את המקצוע שלי.
ליתיום מפורסם ברעד שהוא מייצר בידיים, ובסיכון למחלת כליות שעלולה להיווצר כתוצאה של הרעלת ליתיום. לכן כל מי שנוטל ליתיום צריך להיבדק אחת לשלושה חודשים, לוודא שתפקודי הכליות שלו תקינים.

כדי להימנע מתופעות הלוואי פשוט צריך להקפיד על שתיית מים מרובה, אבל את זה לא ידעתי קודם.

בדיוק סיימתי לקרוא בפעם השנייה את הספר "נפש לא שקטה - זכרונות על מצב רוח ושגעון" מאת פרופ' קיי רדפילד ג'יימיסון, ביפולרית, ששרדה כמה ניסיונות התאבדות, וממשיכה, בחסות הליתיום, להיות מרצה וחוקרת מצליחה.

היא אומנם תומכת בליתיום, ומודה לו על כך שהציל את חייה, אבל היא גם מספרת על תופעות הלוואי שלו, שגרמו לה להקיא בכל מיני מקומות מביכים ולהתמוטט לא פעם. היא אף ניסתה להתאבד באמצעות ליתיום, ללא הצלחה... היא פשוט הקיאה אותו, על אף שלקחה עם מנת היתר גם תרופה נגד הקאות.

בקיצור, יש לה יחסי אהבה שנאה איתו, כמו אצל רוב נוטלי הליתיום.

אז סירבתי בתוקף לקחת ליתיום.
השתמשנו במייצב אחר, למיקטל, שכנראה לא ממש עזר.

אבל לא ויתרתי, בין היתר בגלל שזה בערך הדבר היחיד שבו שלטתי באותה עת. הבחירה בתרופה.

אבל השליטה הזאת הייתה בעוכריי.

הדיכאון והחרדה המשיכו לתקוף במלוא העוצמה, בלי שיפור משמעותי במצבי.

בדרך ניסינו שני נוגדי דיכאון וחרדה ( ציפרלקס שהתחלתי לקחת עם הפסיכיאטר הראשון, ובהמשך סימבלטה), שאף אחד מהם לא עזר.

המעבר בין התרופות קשה מנשוא.

רוב התרופות החדשות הביאו איתן תופעות לוואי מדליקות - מפריחה בפנים ועד להחמרת הדיכאון. פאן פאן פאן.

כך החלפתי תרופות לאורך חודשים רבים, שבמהלכם שום דבר לא השתנה.

אותו דיכאון, אותה חרדה. שנה וחודש.

חודש וחצי אחרי שהפסיק הדיכאון וחזרתי לעצמי, שנה וחודש אחרי שהתחיל הדיכאון, התחלתי ליטול ליתיום, כי הפרופסור אמר שזה יעזור באיזון שלי בתקופת הדיכאון, שתבוא עלינו לרעה.

מערכת היחסים שלי עם ליתיום והפרעה ביפולרית

ג'יימי לו | ניו יורק טיימס מגזין | פורסם בהארץ | 16.07.2015

תיקיית המסמכים מלאה בפקסים דהויים. העמוד הראשון מכיל תיאור קצר של האפיזודה המאנית הראשונה שלי שאובחנה על ידי רופא, לפני יותר מ–20 שנה, כשאושפזתי כקטינה במכון הנוירו־פסיכיאטרי של אוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס.

"מהירות פסיכומוטרית מוגברת, צורך מופחת בשינה (כשעתיים־שלוש בלילה), מחשבות מואצות ומחשבות פרנואידיות כי הוריה עוקבים אחריה, צופים בה ואף מצותתים לשיחות הטלפון שלה".

"אחרי האפיזודה ההיא חזרתי לליתיום ונשארתי איתו, למרות הסכנות הבריאותיות, הכוללות צמא מוגבר, עלייה במשקל ואיבוד זיכרון, וגם, לעתים נדירות יותר, פגיעה בבלוטת התריס, בכליות ואותן קהות ועייפות שחוו חזירי הים של קייד. פחדתי ממה שיקרה אם אפסיק ליטול את התרופה. יש כאלה שמרגישים שאישיותם נגזלה מהם בגלל הליתיום. אבל אצלי, בשלב מסוים המאניה משתלטת ומעשי נעשים בלתי נסבלים, עבורי ועבור הסובבים אותי. לקראת סוף האפיזודה האחרונה שלי הייתי כזה מטרד, עד שאמי שכרה מטפלת שתשגיח עלי, אשה קריבית בשם אלמה שהיתה קולעת את שיערי לצמות הדוקות ולוקחת אותי לחנויות של הכל בדולר."

כשאתחיל לרדת מהליתיום בעוד חודש־חודשיים מהיום שוורץ ירשום לי דפקוט, תרופה המשמשת לטיפול בהפרעה דו־קוטבית וגם בהתקפי אפילפסיה ומיגרנות.

הדרך היחידה לדעת שהיא עובדת היא אם לא אחווה אפיזודה מאנית.
והמחשבה שאני צריכה לחכות לזה מחרידה אותי.
החבר שלי בשלוש השנים וחצי האחרונות לא מכיר אותי במאניה.
שום דבר שאומר לא יכין אותו לזה.
אם זה יקרה שוב, אני פוחדת שאברח ואקפוץ על קרון של רכבת נוסעת או שבטעות אבגוד בו או שאתעקש ללבוש בגד גוף מטלי ומסיכת היאבקות מקסיקאית או שהכי גרוע — אני פשוט לא אהיה אני, והוא לא יצליח לזכור מי אני או שאני שם בפנים.
אני פוחדת שבלי הליתיום אאבד את העבודה שלי, את בן זוגי, את ביתי, את שפיותי... כי כבר עברתי את כל זה.

אני לא מאמינה באלוהים, אבל אני מאמינה בליתיום.

אז כנראה שהתחלתי היום לפני 5 שנים את הטיפול בליתיום. אז אקדיש זמן לשקף ולשתף את החוויה שלי.

מאת BELLABOT (תרגום שלי)
ליתיום הוא מייצב מצב רוח ונחשב לטיפול הסטנדרטי להפרעה דו קוטבית.

חיי השתנו לטובה מאז שהתחלתי בטיפול בליתיום, זו הייתה תרופת פלא עבורי.

מבחינתי זה מרגיע את מצבי הרוח, אני יכולה להיות היפומאנית אבל זה עוצר אותי מלעלות למאניה מלאה.

לא היו לי אף אפיזודות דיכאוניות מאז שהתחלתי. אני יורדת מפעם לפעם כמו כל אחד אבל זה לרגע.

אני מרגישה רגועה ואסופה יותר כשאני לוקחת ליתיום, שכן בעבר המוח שלי היה אסון כאוטי של מחשבות רצות, רעיונות מטורפים והזיות. עדיין יש לי רבות מאותן מחשבות, רצות במהירות ובהזיות, אבל אני יכולה להפריד ביניהן לבין המציאות ואני יכולה להפנות את המחשבות המתרוצצות משם או לאיזושהי תצורה מועילה.

אני מרגישה יציבה בזכות ליתיום.

עם זאת, אם אני מפסיקה לקחת אז דברים הופכים שוב לוהטים. היו לי כמה תקופות שלא לקחתי את זה בגלל בעיות בריאותיות אחרות ואחרי כן חוויתי אפיזודה מאנית. אז אני מאוד מקפידה על לקיחת התרופה עכשיו..

ליתיום אפשר לי להתחיל לסמוך שוב על מוחי.

זו תרופה שעלולה להזיק ולכן המינון מבוסס על רמות הדם וגדל בהדרגה עד שמגיעים לרמה הטיפולית. זה לא מבוסס על תסמינים, אך ורק בדם. יותר מדי ליתיום והכליות ובלוטת התריס יסבלו. אז יש לי 3 בדיקות דם חודשיות, לעתים קרובות יותר אם המינון מותאם.

יש הרבה תופעות לוואי אפשריות עם ליתיום שמפחידות אנשים ומונעות מהם מלנסות את התרופה.

אבל יתכן שלא תקבלי שום תופעת לוואי, אז אל תדחי את זה.

התרופה הזו כנראה הצילה את חיי, זה נפלא.

באופן אישי פיתחתי רעד ביד מאז שהתחלתי ליתיום. זה פוגע ביכולת הכתיבה והציור שלי אבל לא מונע ממני.

לא איבדתי שום שיער, נשירת השיער שלי הייתה כמה שנים מאוחר יותר בגלל מחלה. לא עליתי במיוחד במשקל ועדיין הצלחתי לרדת במשקל בזמן הליתיום.

עוגיות משמינות אותי ולא ליתיום!

אני מקווה שזה יעזור למישהו. 🖤

לאחר שנגמלתי מהאפקסור (וייפקס), גמילה קשה ומעיקה במיוחד, שבמהלכה קשה מאוד לתפקד, בגלל הסחרחורות ותחושה שמזכירה זרמי חשמל במוח, אז הגיע הדיכאון.

הדיכאון התגלה כעמיד להפליא - הפסיכיאטר, שהצטיין כל כך בכיבוי המאניה שלי, לא הצליח לטפל בו בשתי תרופות שונות, ואז עברנו לפסיכיאטר הבא.

פרק 13: מהפיסגה לביצה ב-30 יום או: למה כל כך פחדתי מליתיום?