ביפולרית - מה שמעניין בעלי הפרעת מצב רוח, בני משפחה וחברים - דיכאון, חרדה, מאניה דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית - בלוג ביפולרית פרק 11: מדעי המובן מאליו - עצות מעיקות בזמן דיכאון

מה שמעניין בעלי הפרעות מצב רוח וקרוביהם
דיכאון | חרדה | מאניה דיפרסיה | אישיות גבולית

חפש
Facebook
בלוג ביפולרית: פרק 21 | רק שלא ישוב  

בלוג ביפולרית: פרק 21 | רק שלא ישוב

הבעיה העיקרית עם מאניה דיפרסיה, היא שלא משנה באיזה מצב את נמצאת, הדיכאון והמאניה תמיד שם. אין רגע אחד של מנוחה אמיתית מהפחד שהשד ישוב, בין אם ילבש צבעוני ובין אם יתהדר בשחור.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 20 | שובה של העסיסיות  

בלוג ביפולרית: פרק 20 | שובה של העסיסיות

למה את רזה כל כך? (יפה לך!) | לאורך השנה וחודש דיכאון שלי רזיתי יותר מעשרה קילו. כל חבריי ובני משפחתי ידעו למה, ושלא עשיתי דיאטה, אלא פשוט לא הצלחתי לאכול, כמו במחלה ממושכת. בכל זאת כולם החמיאו לי.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 19 | האור שבשחור: אמא נוכחת |אמא בדיכאון - חלק ד'  

בלוג ביפולרית: פרק 19 | האור שבשחור: אמא נוכחת |אמא בדיכאון - חלק ד'

לכל אורך אפיזודת הדיכאון המג'ורי שלי (שנה וחודש, שהסתיימו לפני כחצי שנה), התלוויתי לבנזוג ולילד בכל פעם שיצאו מהבית, כי פחדתי להישאר לבד עם המחשבות, שלרוב התדרדרו למקומות שחורים ואובדניים.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 18 | להיות אמא, בשנים הראשונות, זה להיות רוב הזמן לבד |אמא בדיכאון - חלק ג'  

בלוג ביפולרית: פרק 18 | להיות אמא, בשנים הראשונות, זה להיות רוב הזמן לבד |אמא בדיכאון - חלק ג'

עד 4 הילד במסגרת. אחר כך את אחראית בלעדית לבדר אותו, כי אבא בעבודה.מה תעשו? מה שיגרום לו להתעניין ולא לצווח. ג'ימבורי. גינת שעשועים. מה את תעשי בזמן הזה? תסתכלי עליו, תעודדי אותו, תחליפי לו חיתול.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 17: החבר הראשון שלי | הכמעט-בעילה בהסכמה שלי | נסיון ההתאבדות הראשון שלי | התבגרות בדיכאון  

בלוג ביפולרית: פרק 17: החבר הראשון שלי | הכמעט-בעילה בהסכמה שלי | נסיון ההתאבדות הראשון שלי | התבגרות בדיכאון

הפכתי מילדה לאישה, מברווזונת מכוערת לברבורה משוגעת, בגיל 14, כאשר הכרתי את החבר הראשון שלי, ע'. הוא היה בן 16, מיוזע ומכוער להפליא, עם בעיית תסרוקת קשה במיוחד. אני הייתי ילדה טובת מראה ששנאה את עצמה.
 לחצו להמשך
 
 

"תאכלי בריא" - "הימנעי מפחמימות, בלעי הרבה אומגה 3"

(נמנעתי ובלעתי. לא עזר).

"צאי לשמש, תעשי טיול בשכונה או על הים, יש מזג אוויר נהדר, והצפייה בים מאוד מרגיעה, והויטמין די טוב נגד דיכאון"

(כן, כן, ממש. אני מפחדת לצאת מהבית, כאילו, דה).

"לכי לשבת בבית קפה עם עצמך, פעם זה היה עושה לך טוב"

(כאילו, אם אתם אומרים את זה זה רק מעמיק את התחושה שלי שאף אחד לא קולט אותי בשיט. הרי אם הייתם רואים אותי הייתם מבינים שאין מצב שזה יקרה. אני מפחדת מדי להיות לבד. במיוחד בציבור. גם על קלונקס).

"למדי קצת על מיינדפולנס ותיישמי. יש אפליקציה נהדרת של מדיטציה. את חייבת את זה לעצמך"

(את זה דווקא ניסיתי. אפילו שילמתי להדספייס. זה עזר לי רק עם התקפי החרדה הקלים. עם הקשים זה לא דיבר).

"קחי בעל חיים, זה תרפויטי"

(כאילו, אני לא מצליחה לטפל בעצמי ובבני משפחתי, איך אטפל בחיה חסרת אונים?)

"מצאי לך תחביב כלשהו, עם עדיפות לתחביב יצירתי - חזרי לכתוב. ציירי, פסלי... לכי לחוג כלשהו, כל חוג. תעשי מה שאת אוהבת"

(כאילו, איבדתי את המילים ואת היצירתיות ואין לי יכולת ליהנות... שלא לדבר על הידיים שלי, שרועדות בגלל החרדה, שנמשכת כמעט 100 אחוזים מזמן הערות שלי. מלבד זאת, החוגים כללו  עוד אנשים, שהעובדה שאין לי יכולת לתקשר עמם הייתה מביכה מדי).

"תעשי משהו, כל דבר. סדרי ארון. שטפי כלים. לכי לסופרפארם. הישיבה לא טובה לך"

(עשיתי כל הזמן, עד כדי כך שבעלי שיבח את תפקודי המבורך בניהול משק הבית. לא עזר).

"את חייבת לשמוע את השיר הזה, הוא בטוח יעודד אותך".

(שום דבר לא גורם לי הנאה. גם לא המוזיקה החביבה עליי).

"תעשי שופינג, את מתה על זה".

כן, אבל בימים אלה אינני אני. אני לא נהנית גם מקניות.

עד שבסוף עבר, ומאז כל העצות ניתנות ליישום ועוזרות, ורק מאז.

זה אבסורד מטורף לדעתי שאתה מסוגל באמת לטפל בדיכאון שלך רק לאחר האפיזודה הדכאונית הקשה ביותר, האובדנית, הביצתית, המסוכנת.

positivelypresent ממליץ: אלה דברים שעוזרים לי ביום של חרדה:


תאכלו משהו מזין ושתו מים | מצאו דרכים להיות נוכחים, בהווה | חגגו את הנצחונות הקטנים שלכם | דעו שימים טובים יותר בפתח | הקשיבו למוסיקה שעושה לכם טוב | חפשו טוב לב אצל אחרים | הביטו באמנות מעוררת השראה | תתענגו על הנאות קטנות | דבקו בלוח זמנים פשוט | זרקו לפח מחשבות שליליות | נסו לראות את התמונה הגדולה יותר (יהיה טוב יותר בעתיד) | התקשרו או סמסו לחבר טוב לב | אל תלחצו על עצמכם לעשות את הכול היום | היו אסירי תודה על הדברים שעדיין טובים | הרשו לעצמכם להיות נינוחים, התלבשו בבגדים נוחים





 

מדעי המובן מאליו - עזבו אותי מעצות בזמן דיכאון

כשאתה בדיכאון עמוק והקרובים אליך נחשפים לכך, כולם רוצים לעזור, בעיקר באמצעות המלצות שחוזרות על עצמן. אני קוראת לזה "מדעי המובן מאליו":

"תעשי ספורט, במיוחד יוגה, זה מאוד עוזר"

(נראה אתכם מזיזים את עצמכם במצבי… אני בקושי מצליחה ללכת מהספה לשירותים).
| פרק 11