ביפולרית - מה שמעניין בעלי הפרעת מצב רוח, בני משפחה וחברים - דיכאון, חרדה, מאניה דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית - מל גיבסון ביפולרי

מה שמעניין בעלי הפרעות מצב רוח וקרוביהם
דיכאון | חרדה | מאניה דיפרסיה | אישיות גבולית

חפש
Facebook

השחקן והבמאי מל גיבסון ביפולרי

בסרט תיעודי בשנת 2008 (Acting Class of 1977) גיבסון אמר שיש לו הפרעה דו קוטבית.

"היו לי שיאים ממש טובים אבל כמה שפלים נמוכים מאוד ", אמר גיבסון בסרט. "גיליתי לאחרונה שיש לי מאניה דיפרסיה."

גיבסון ידוע בהתבטאויות האנטישמיות הלא מגניבות שלו ובהתעללות שלו באם בתו (אוקסנה גריגורייבה).
ב-2006, כשנתפס שיכור, אמר ש"היהודים אשמים בכל המלחמות בעולם".
לאחר מכן התנצל עמוקות, אבל אנחנו יודעים מה הוא באמת חושב...

לגריגורייבה אמר שאם הוא הרביץ לה ושבר לה את השיניים - אז מגיע לה.

ביוני 2010 גריגורייבה העניקה ריאיון לתקשורת בו האשימה את גיבסון בכך שהכה אותה בינואר באותה השנה.

ביולי 2010 פרסמה גריגורייבה קלטות שונות של שיחות טלפון בינה לבין גיבסון בהם גיבסון צעק וקילל אותה. בקלטות גיבסון כינה את גריגורייבה "זונה" ואמר בין היתר "הלוואי שחבורה של שחורים תאנוס אותך" ו"אני אשרוף את כל הבית, אבל קודם תמצצי לי". בעקבות מעשיו של גיבסון כלפי גריגורייבה, אשר התלוננה בעבר מספר פעמים על אלימות מצדו של גיבסון, הוצא צו הרחקה בגין אלימות במשפחה אשר אסר על גיבסון להתקרב לגריגורייבה או לבתה והשריף של מחוז לוס אנג'לס פתח בחקירה של אלימות במשפחה.

אלכוהוליסט מגיל ההתבגרות

לדברי וינסלי קלרקסון, מחבר הביוגרפיה הלא רשמית של מל גיבסון, השחקן סבל מאלכוהוליזם עוד מגיל ההתבגרות. עוד בשנת 1984 גיבסון נעצר בגין נהיגה בשיכורות בטורונטו. בשנת 2004, בריאיון עם דיאן סויר, הודה גיבסון כי בעבר הייתה לו התמכרות לסמים ולאלכוהול.

__________________

ואל תחזור יותר, בחיים

האיומים של מל גיבסון על גרושתו, שהם כל מה שנשאר מהשחקן הסביר שהיה בעבר, יכולים אולי לשעשע או להרגיז. אבל הם בעיקר כל כך עלובים, עד שלירון סיני מציעה לו פשוט ללכת לחפש את עצמו במקום בו לא נצטרך לראות או לשמוע אותו

מתוך כתבה מאת לירון סיני | 01.08.10 | YNET
כשמל גיבסון קיבל את פרס האוסקר על בימוי ועל הסרט הטוב ביותר, "לב אמיץ" (1995) הוא עלה לבמה, חייך ואמר בצחוק "כל מה שאני באמת רוצה זה לשחק", וכולם אהבו לאהוב אותו. זה ללא ספק היה רגע השיא בקריירה של מי שעד אז היה שחקן די חמוד בסרטי אקשן, עם נגיעות של קומדיה רומנטית, כמו "ציפור על תיל", ורביעיית "נשק קטלני".

גיבסון. יש דברים שאין עליהם מחילה (צילום: MCT)

גם קולו ב"פוקהנטוס" המשיך להעלות את רף החמידות, ו"תיאוריית הקשר" ב-1997 בו שיחק בחור שבטוח שכולם באמת רודפים אחריו (וצדק)  נתן לו לגיטימציה לעקוב אחרי ג'וליה רוברטס. זה היה סרט טוב, עם משחק טוב וכמעט מרגש. אבל אז הגיע "נשק קטלני 4", ללא ספק אחד מסרטי ההמשך הכי מיותרים בהיסטוריה (חוץ מ"באטמן 4"), ומאז גיבסון הפסיק לעשות סרטים טובים, אבל התחיל לעשות כותרות טובות. כלומר, רעות. מה זה רעות? איומות.

מי שהתחיל את דרכו כ"מקס הזועם" תיעל את הזעם שלו למקומות חשוכים ודי נמוכים, והפך אט אט מבחור חמוד ותכול עיניים, למפלצת סקסיסטית, אלכוהוליסטית, אנטישמית ומרושעת במיוחד. אם היה יכול לפצות על כך במשחק מדהים או בבימוי אדיר, אולי היינו יכולים להצליח להתעלם מחלק מהשטויות שהוא פלט, כמו שכמעט סלחנו עד עכשיו לרומן פולנסקי.

תרנגול, בלי כפרות

אבל היות והקריירה המקצועית של גיבסון הותירה ואקום, כל מה שנותר הוא למלא את החלל בזוועות שהוא מייצר בשצף קצף. הוליווד וקהל חובבי הקולנוע בעולם יכולים להיות סלחנים כשזה נוגע לסטארים אלכוהוליסטים - כי זה מחיר התהילה, וגם בהפרעות דו קוטביות יש משהו שיכול לעורר אמפתיה.

אבל כשהשתייה וההפרעה משמשות כעלה תאנה נבול ועלוב להשתלחויות אנטישמיות נוסח "היהודים אשמים בכל המלחמות בעולם" כמו שאמר כשנתפס שיכור ב-2006 ואחר כך התנצל - אבל הוסיף שהעניין נפלט לו בגלל מה שישראל עושה בלבנון - זה כבר לא חמוד, ולא מעורר אהדה.

קצת אירוני שגיבסון, שגילם בקולו את התרנגול הראשי בסרט האנימציה "מרד התרנגולים", עם הרפרורים הבולטים לנאציזם בתרנגולות הבורחות ממה שנראה כמו "גטו" כדי לא להירמס על ידי מגפי הגומי, שנראים בדיוק כמו מגפי עור שחורים גבוהים, ייזכר לנצח לא על התפקיד המוצלח, אלא על פליטת הפה שסימנה אותו כשונא יהודים מובהק, או לפחות (אם נאמין להתנצלות שבאה אחר כך) כאדם לא חכם שלא שולט על הפה שלו.

ונניח שנאמין לשחקן המתיימר להיות במאי שבאמת מדובר היה בפליטת פה, למרות "הפסיון של ישו" - פליטות הפה האחרונות שלו שדלפו לתקשורת, לא משאירות מקום לחמלה. הן כן משאירות מקום לזעזוע - אם אתם מהזן הרגיש, ולצחוק גדול, אם אתם מהזן המרושע. ואין דבר מהנה יותר מלצחוק על מישהו שמגיע לו, במיוחד אם הוא אומר לגרושתו השנייה, שאם הוא הרביץ לה ושבר לה את השיניים - אז מגיע לה. אה כן, ועל הדרך לדבריה הוא לא היה יכול לסיים בלי, כמובן, הערה על כך שהוא רוצה דם של יהודי על הידיים שלו. למה? כי איזו דמות מפתח הוליוודית ויהודית העזה להעליב אותו בפומבי.

ההתבטאויות משיחת האיומים של גיבסון לגריגורייבה ממשיכות לדלוף, והרשת ממשיכה לחגוג עליהן, איך אפשר שלא - כשגיבסון גורם אפילו להתפרצות הפסיכוטית-משהו של כריסטיאן בייל על הסט של "שליחות קטלנית 4" להישמע כמו טירון לא מאיים?

סימנים של חולשה

בין פליטת פה לשבירת שיניים אחת לשנייה, גיבסון ניסה להמשיך לשחק, למרות שגם דמותו של האב המבולבל ב"סימנים" הנוצרי משהו, לא עזרה לו להתרומם חזרה. לכמה שנים טובות קיווינו שהוא יזנח את קריירת המשחק לחלוטין, אבל השנה הוא חזר, עם "על סף תהום", למרות שלא ברור מי בדיוק מעוניין לראות אותו על המסך, כשהרבה יותר מעניין וכיף לשמוע אותו מקלל.

מתוך "על סף תהום". יותר טוב לא לסלוח

 לו היה במאי אדיר, היינו אומרים, ניחא. יביים לו האדם המעורער ולפחות לא נראה את פניו עוד.

אבל מאז "לב אמיץ", שבינינו גדולתו האמיתית היחידה של הסרט הזה היא חשיפת הישבן של גיבסון כשזה עדיין היה צעיר יחסית ונישא בגאון, גם כבמאי הוא לא עשה דבר חוץ מרעש.
"הפסיון של ישו" עורר בעיקר אנטגוניזם, ו"אפוקליפטו" היה בעיקר יומרני. אז גיבסון, עשה לעולם טובה. היהודים אולי לא שולטים בתקשורת כמו שאוליבר סטון אמר, אבל כמו שוודאי שמת לב, הוא למד לאחרונה על בשרו שלהשתלח בהם לא עושה טוב לאף אחד. אז תבין את הרמז, ולך לנוח במקום רחוק בו לא תוכל להזיק לאף אחד: לא לגרושתך, לא לנו, ולא לעצמך. ואם נתגעגע לעיניים כחולות מבהיקות, נמצא אותן אצל גיא פינס או משהו.