ביפולרית - מה שמעניין בעלי הפרעת מצב רוח, בני משפחה וחברים - דיכאון, חרדה, מאניה דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית - מאניה דיפרסיה מאת אמה בס

מה שמעניין בעלי הפרעות מצב רוח וקרוביהם
דיכאון | חרדה | מאניה דיפרסיה | אישיות גבולית

חפש
Facebook

מאניה דיפרסיה | Emma Bass‏

"אני לא יכולה לחיות בלי תשוקה.
אני לא יכולה לחיות בלי רגשות עזים.
זה לא בשבילי הצבעים האלה,
המינוריים,
התכלת, הוורוד הבהיר.
אני צריכה עזים."

איור: rainbowmastery

הטקסט הזה הוא גישה ישירה למוחו של הבי פולאר, נוגע בליבה של העניין ומתאר באופן מדוייק את תסריט חייו הנישטפים בצבעי הקשת.

נעים מקיצון אחד לקיצון אחר.

כשאת מרגישה טוב, את בגן עדן, אופוריה
העכבות נעלמות
יש את כל המילים וההבעות הנכונות
אני בהיי זה אדיר.
רעיונות מהירים, כמו לעקוב אחרי כוכבים נופלים -
כל פעם מגיע אחד זוהר יותר
את בשליטה, יודעת בדיוק לאן מכאן את הולכת
והדרך לך נסללת
כקריעת ים סוף הניפתח לשניים
דרכו את נמלטת מעבדות לחרות
היישר לחזון שלך שבהיר וצלול יותר מאי פעם
את רואה בבירור
את יעודך
את מהותך
את משמעותך בעולם
וזה סיפוק ששום משחק מקדים אותך אליו לא יכין
לעולם תהי יותר מוכנה ורטובה (ראה: קריעת ים סוף)
לקבל על עצמך
את גל הטוב ששוטף אותך
רק לתת לזה להיכנס, לסחוף אותך, להשתלט עלייך, להתמסר, לאבד
לשכב לאחור, להיכנע לזה, לתת לזה להגזים
כל החולשות, התחושות, הבושות, הרוחות והשדים נעלמים
אין מקום לבהלה
אין לי מה לעשות חוץ מלהפנים.

הדם זורם בגופי, אני עושה אהבה עם רגע הווה
ובאהבה כמו באהבה,
הסכר ניפרץ
ומתנקז לתמצית האלוהים
מתנפץ למיליון חלקיקים קטנים, כוכבים וזרעונים
חציתי את קו הסיום.
נולדתי מחדש
Mazal- tov!
הגעתי לעולם בשעה טובה
ולפתע כמו הטלתי מטבע באוויר
חזרתי לינקות
פעוטה
בצעדיי הראשונים
הולכת על בסיס רחב, ברכיי לרוב ישרות, בהליכה מפושקת ונוקשה,
ובמידה מספקת אינני יציבה.
הגענו קהל יקר למחצית,
להפסקה,
היא נחוצה לקידום העלילה
וזאת למרות שאריסטו לא כתב
"עשה לך הפסקה באמצע ההצגה"
היוונים לא נזקקו לה וגם לא קהלו של שייקספיר
אבל ישראלים אנחנו,
כבר יצאנו ממצרים
חווינו למען השם ניסים
לא נצא לעוד איזה נס קטן ולשירותים?
חזרנו לשבת, לכיסא אדוקים,
שש..
האורות דולקים.
הגענו לסצנה שבו הגיבורה
מתחילה מהתחלה
כיאה לתינוקת קטנה, בקושי עומדת, ואם כבר אז רק בפינה
בוהה באוויר בחוסר שביעות רצון,
אבל זה דרכו של הקיצון, דרכו של דיכאון,
ה"מבוגרים" מנסים לחייך אליה ולדבר איתה, אף שאינה מגיבה.
זה לא שהיא לא רוצה, היא פשוט לא יכולה
והסנה הבוער שאליו נגלתה
פקד עליה ללכת יחפה
מקדושה לבושה
וזו האמת העירומה
שלרגע אחד את מתמטיקאית גדולה
שפתרה את כל המשוואה
וברגע אחר את במועד ב' ושלוש יחידה
וכל אותם שופטים יגידו שללא בגרות
לא תתקדמי בחיים
אבל רגע, לפני שאני אותי מספידה
אציל את טיפת כבודי האבודה
כי כמו כל מתמטיקאית דגולה יודעת שהדרך חשובה לא פחות מהתוצאה.
איור: patriciaperte
איור: guyjonesart