ביפולרית - מה שמעניין בעלי הפרעת מצב רוח, בני משפחה וחברים - דיכאון, חרדה, מאניה דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית - למה לא התחשק לי כלום?

מה שמעניין בעלי הפרעות מצב רוח וקרוביהם
דיכאון | חרדה | מאניה דיפרסיה | אישיות גבולית

חפש
Facebook
quill2, quill, feather, write, blog, edit

למה לא התחשק לי כלום? | ביפולרית

הפסיכיאטר שלי פסק שהסיבה המרכזית לדיכאון, לחרדה ולתחושת הטמטום שחוויתי במהלך השנה-וחודש-דיכאון - היא התרוקנות מאגרי הסרוטונין.
הסרוטונין הוא מוליך עצבי (נוירוטרנזמיטור) שמופרש באופן טבעי בגזע המוח, ועוזר מאוד ליצירת מצב רוח טוב ואנרגיות. 

לא התחשק לי כלום
למי שחווה דיכאון כבד חסר סרוטונין, ולכן לא מתחשק לו כלום, שום דבר לא מסב הנאה, וקשה לו מאוד ליצור קשר עם אנשים.

רוב עשרות מיליוני תאי המוח שלנו מושפעים מסרוטונין, בגלל שתפקידו העיקרי הוא להעביר אותות בין אזורים שונים במוח.

זה כולל את התאים שקשורים לחשק מיני ותפקוד מיני, תיאבון, שינה, זיכרון, למידה, ויסות טמפרטורת הגוף, וחלק מההתנהגויות החברתיות.

מי שחסר לו סרוטונין חווה טמטום

הסרוטונין מעורב בתהליכי ויסות ושליטה של עיבוד מידע, המאפשרים מתן עדיפות למידע רלוונטי על פני מידע לא רלוונטי.

סרוטונין הוא המתווך בתהליך ההתחדשות של תאי המוח.

מי שאין לו מאגרי סרוטונין במוח חווה טמטום
תהליך התחדשות התאים הוא משהו שקורה כל הזמן, וכאשר התהליך הזה לא מתרחש או לא מתרחש כמו שצריך, בגלל בעיה בסרוטונין, התוצאה עלולה להיות דיכאון.

זה מה שקרה לי.



נוגדות דיכאון מדכאות

לפי התיאוריה הזאת, תרופות נוגדות דיכאון, שהמטרה שלהן להגביר את הרמות של סרוטונין, בעצם מדכאות את התהליך של התחדשות תאי המוח, ולמעשה יוצרות את התוצאה ההפוכה…
 

סמים פסיכואקטיביים מבזבזים סרוטונין
הייתי כזאת חזירת סמים, שלא השארתי לעצמי בכלל סרוטונין במוח. כלום.

עד שאובחנתי כחולת מאניה דיפרסיה, נטלתי מגיל 20 כדור נוגד דיכאון ממשפחת SNRI (משפיע על שני מוליכים עצביים - סרוטונין ונוראפינפרין) במינון מקסימלי (קוראים לכדור אפקסור או וייפאקס, אם מעניינים הפרטים).

בעת שהתגלתה המאניה, הפסיכיאטר הורה לי להפסיק בהדרגה את נטילתו של אותו כדור, שעד אז לקחתי בכמות מקסימלית.

הפרופסור אמר שכיוון שלאורך המאניה "בזבזתי" את כל מאגרי הסרוטונין. בעזרתם האדיבה של האטנט, הקוק, הגראס, ה-MDMA, האלכוהול ונוגדי הדיכאון, שניצלו את כל הסרוטונין שהיה לי במוח.

הייתי כזאת חזירת סמים, שלא השארתי לעצמי בכלל סרוטונין במוח. כלום.

לכן, כשאובחנתי במאניה, הורו לי להפסיק מייד את השימוש בגראס, שלא לדבר על כל היתר.
 

כשהתחיל הדיכאון הסכמתי להפסיק עם הגראס,

כי היה כל כך חשוך, שלא רציתי לרדת עוד יותר למטה, ולבזבז לעצמי מאגרים ריקים של סרוטונין במוח.

כך נפרדתי מהחבר הכי טוב שלי, שליווה אותי באהבה, יד ביד, למשך 23 שנים.

כך נפרדנו, למשך שנה וחודש. השנה וחודש הקשות בחיי.


כאורך המאניה - אורך הדיכאון שאחרי

כיוון שתקופת ההסתממות יתר וההיפומאניה שהגיעה בעקבותיה הייתה מאוד ארוכה (מתברר שלקח לנו הרבה מאוד זמן,כנראה יותר מעשור, להבין שאני שם, בסיוע הפסיכיאטרית במיון הפסיכיאטרי, שעליו אספר בקרוב), ותקופת הדיפרסיה נמשכת לרוב כתקופת המאניה (אלא אם כן מוצאים כדורים מאזנים, ואני לא התאזנתי, למרות שניסיתי 3 סוגי נוגדי דיכאון), היה צפוי שהדיכאון שלי יהיה מאוד ארוך. ואכן כך היה.


כל הזמן אמרו לי שזה ייגמר בקרוב, כשהתרופות יתחילו לעבוד.

אבל התרופות היו חסרות תועלת, כל עוד מאגרי הסרוטונין היו ריקים.

את התוצאות של התרוקנות מאגרי הסרוטונין הרגשתי בראש

חוסר הנאה מכל פעולה (כולל סקס, שופינג ואכילה), וקושי עז לחשוב, כיוון שהסרוטונין אחראי גם לקישור בין תאי המוח, שמקל על הגישה למידע.

 

לכן הרגשתי מטומטמת, ובצדק. איבדתי, פיזית, את היכולת לחשוב.

בלוג ביפולרית, פרק 23 | על ריצה, יוגה והדיכאון שלי  

בלוג ביפולרית, פרק 23 | על ריצה, יוגה והדיכאון שלי

אין ספק שיציאה לריצה היא הפעולה הקשה ביותר שאפשר להעלות על הדעת בזמן דיכאון (מלבד לקום מהמיטה בבוקר, לפגוש אנשים, לפגוש את עצמך, ולצאת מהבית...). אבל ברגע שאני רואה את הים מגיח בקצה רחוב גאולה...
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 22 | משחקת במינונים  

בלוג ביפולרית, פרק 22 | משחקת במינונים

לאחר שחלפה האפיזודה הדכאונית האחרונה שלי, מצאתי את עצמי עולה במשקל. אז החלטתי לעשות מעשה (מטופש) ולהוריד קצת את כמות הליתיום, כי כולם אומרים שליתיום זה משמין.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 21 | רק שלא ישוב  

בלוג ביפולרית: פרק 21 | רק שלא ישוב

הבעיה העיקרית עם מאניה דיפרסיה, היא שלא משנה באיזה מצב את נמצאת, הדיכאון והמאניה תמיד שם. אין רגע אחד של מנוחה אמיתית מהפחד שהשד ישוב, בין אם ילבש צבעוני ובין אם יתהדר בשחור.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 20 | שובה של העסיסיות  

בלוג ביפולרית: פרק 20 | שובה של העסיסיות

למה את רזה כל כך? (יפה לך!) | לאורך השנה וחודש דיכאון שלי רזיתי יותר מעשרה קילו. כל חבריי ובני משפחתי ידעו למה, ושלא עשיתי דיאטה, אלא פשוט לא הצלחתי לאכול, כמו במחלה ממושכת. בכל זאת כולם החמיאו לי.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 19 | האור שבשחור: אמא נוכחת |אמא בדיכאון - חלק ד'  

בלוג ביפולרית: פרק 19 | האור שבשחור: אמא נוכחת |אמא בדיכאון - חלק ד'

לכל אורך אפיזודת הדיכאון המג'ורי שלי (שנה וחודש, שהסתיימו לפני כחצי שנה), התלוויתי לבנזוג ולילד בכל פעם שיצאו מהבית, כי פחדתי להישאר לבד עם המחשבות, שלרוב התדרדרו למקומות שחורים ואובדניים.
 לחצו להמשך