הקומיקאית האמריקאית שרה סילברמן בספרה האוטוביוגרפי "המרטיבה במיטה: סיפור על אומץ, גאולה ופיפי", מספרת על אירוע שהתרחש במאי 1964, שש שנים לפני שסילברמן נולדה, כשאמה, בת'-אן, זכתה בהפלגה לברמודה. כאשר הוריה חזרו מהטיול צילצלו לסבים שטיפלו בנכדים, ומהם שמעו כי בהיעדרותם קרה אסון - תינוקם ג'פרי מת. הוא הסתבך בין כלי המיטה שלו בלילה ונחנק למוות.
סילברמן גם מספרת בספר כי עד גיל מאוחר מאוד לא שלטה בשלפוחית השתן שלה בלילות.
היא עושה את זה בישירות וברגישות מכמירת לב. קשה שלא להידבק בשנאתה לאם של החברה שצרחה עליה לעיני שאר הילדות אחרי שהשתינה במיטה במסיבת פיג'מות. "איזה בן אדם מגיב בזעם במקום בחמלה למראה פיג'מה רטובה של ילדה?", היא תוהה.
יש עוד אנשים שהיא זוכרת לרעה בספר. אחת היא מדריכה ושמה רייצ'ל שהתאכזרה אליה במחנה קיץ בשל אותו עניין.
ההרטבה שהיא מדברת עליה בגילוי לב אמיץ, ונמשכה עד הלימודים בתיכון, לוותה בדיכאון קליני, שבגיל 13 טופל בעזרת תרופות נוגדות דיכאון במינון מרתיע של 16 כדורים ביום (שהתברר לא במפתיע כמסוכן).
אם לא די בזה הרי שפסיכולוג שטיפל בה התאבד בתלייה.
בסגנונה הסרקסטי היא מתארת את האופן שהדבר נודע לה:
"צריך להיות איזשהו נוהל, כללים ברורים, בנוגע לאופן שמגלים לנערות השרויות בדיכאון כי הפסיכולוג שלהן התאבד. אני לא מומחית לפסיכולוגיה, אבל נדמה לי שלצרוח את הבשורות האלה מולן, בצירוף הפרטים של האופן שבו בחר לשים קץ לחייו, זו לא הדרך הרצויה".
הוריה של סילברמן התגרשו כאשר היתה בת שבע. מצער אותה שאביה חשב בנערותה כי הגירושים הם הסיבה לדיכאון שפקד אותה.
לדעתה הוא לא אחראי לו (אבל הוא בהחלט הסיבה לכך שהיא נהייתה צמחונית). היום הוריה הגרושים ובני זוגם הם חברים קרובים. "לפעמים נדמה לי שההורים הכי גרועים נהיים לסבים טובים במיוחד", היא מספקת תובנה מעניינת ומנומקת.
______________
בגיל 12 החלה להופיע במועדונים ובתיאטרון הקהילה המקומית וביצעה את שגרת הסטנד-אפ הראשונה שלה בבוסטון.
את השכלתה הרשמית הגיעה מבית הספר דרייפילד במנצ'סטר לפני שנרשמה לאוניברסיטת ניו יורק ללמוד דרמטיקה. עם זאת, במהרה היא נשרה מאותה הדבר כדי להמשיך בקריירה במשרה מלאה בקומדיה.
________________
לסילברמן יש שלוש אחיות (אחותה לורה השתתפה ב"תוכנית של שרה סילברמן" ברשת קומדי סנטרל), והיא מתארת את הדינמיקה ביניהן בילדותן. הגדולה, סוזי, נהגה לאיים על שרה באמירות כמו "מוזר, אני יכולה לרצוח אותך ממש עכשיו. כאילו, אני לא אעשה את זה, אבל אם הייתי רוצה הייתי יכולה".
סילברמן תוהה אם משהו במערכת היחסים הזו הוביל את האחות להיהפך ברבות הימים לרבה...
השחקנית והקומיקאית שרה סילברמן, כנראה אחת הנשים המצחיקות בעולם, נאבקה בדיכאון והתמודדה עם "שנים חשוכות מאוד". מזה שנים רבות היא מדברת על כך בפתיחות.
בראיון למגזין Glamour בשנת 2015 היא סיפרה שחוותה דיכאון לראשונה בגיל 13.
"זה קרה מהר כמו כשהשמש עוברת מאחורי ענן"
אמרה סילברמן על הופעת הדיכאון שנמשך שלוש שנים ולווה בהתקפי חרדה קשים.
הדיכאון חזר תשע שנים לאחר מכן, ונותר איתה מאז.
"אני עדיין מתכדררת על רצפת האמבטיה מפעם לפעם, אבל זה עובר."
"פעם האבא החורג שלי שאל 'איך דיכאון מרגיש?' ואמרתי 'זה מרגיש כאילו אני חווה געגועים נוראיים הביתה, בעודי בבית'".
כיום סילברמן נוטלת מינונים נמוכים של התרופה לוסטרל במקביל לטיפול פסיכולוגי, כדי לשמור על הבריאות הנפשית שלה בלי לאבד את העליות והמורדות שמזינות את היצירתיות שלה.
"לא הייתי מאחלת דיכאון לאף אחד" היא אמרה "אך אם אי פעם תחוו את זה או חווים את זה כרגע, רק תדעו שבצד השני, ההנאות הקטנות של החיים יהיו מתוקות הרבה יותר. הזמנים הקשים, הימים בהם אתם רק כדור על הרצפה – הם יעברו. אתם משחקים את המשחק הארוך, והחיים לגמרי שווים את זה".
הקומיקאית שרה סילברמן סובלת מדיכאון
שרה סילברמן מדברת על דיכאון, התקפי חרדה: “עדיין יש לי ספירלות כלפי מטה”
הקומיקאית שרה סילברמן פותחת את ליבה לגבי דיכאון והתקפי פאניקה במאמר במזין גלאמור, שם סיפרה שהסימן הראשון לצרות הגיע כשהיתה רק בת 13.
“אנשים משתמשים בביטוי ’התקף חרדה‘ בצורה מאוד אקראית כאן בלוס אנג’לס, אבל אני לא חושבת שרובם באמת יודעים מה זה”, אמרה. “כל נשימה קשה, אתה מרגיש גוסס, כאילו אתה הולך למות. זה מפחיד “.
סילברמן, בת 44, כתבה שנפגשה עם כמה מטפלים, כולל אחד שתלה את עצמו, וסיפרה על ההיסטוריה שלה עם תרופות - בשלב מסוים נטלה 16 כדורי זנקס ביום.
למרות שהיא למדה לנהל את ההפרעה שלה, היא עדיין לוקחת מנה קטנה של זולופט והולכת לטיפול, היא אמרה.
קשורים: שרה סילברמן מתאבלת על אובדן האמה במחווה רגשית
זה לא אומר שהמערכה נגמרה: “ועדיין יש לי ספירלות כלפי מטה, ימים שבהם אני צריך לגרור את עצמי על הבמה כדי לעשות סטנד-אפ או שאני סתם מצייצת מילים של מוריסי מהמיטה שלי”, אמרה סילברמן.
סילברמן, שאמה מתה באוגוסט, חשפה גם כמה קשה לעשות את הסרט החדש שלה, “I Smile Back”, סרט על אישה, שכמו הקומיקאית עצמה, נאבקת בדיכאון.
“אחרי שסיימנו ואני סוף סוף הישלתי את הכובד הזה, שמחתי מאוד שעשיתי את הסרט הזה, “אמרה. “זה אולי לא היה כיף, אבל זה היה הדבר הכי טוב הבא: זה היה מפחיד, זה גורם לך לגדול, חוץ מזה, יש אושר בחיי, אני אוהבת לאכול צהריים עם החברים שלי, אני אוהבת לעשות אמבטיה חמה ביום קר, אני אוהבת להאזין לשידורי רדיו, אני אוהבת את החבר שלי, ואני רוצה לבלות את חיי איתו “.
בראיון מעורר הדים לפני כמה שנים, סילברמן סיפרה מדוע החליטה לא ללדת:
"אני אוהבת ילדים. אני אשמח לאמץ יום אחד, ויש הרבה אימוצים במשפחה שלי. אני יודעת שיש לי דיכאון ושזה במשפחה שלי. לכל משפחה יש עניינים משלה, אבל אני פשוט לא מרגישה חזקה מספיק לראות את זה אצל ילד". אם נדמה שההסבר הזה עונה על שאלתך בצורה ברורה וחותכת, סילברמן הקפידה להזכיר שהחיים עם דיכאון הם בכל זאת עניין מורכב: "אבל אני גם חושבת שאם ההורים שלי היו מודעים כמוני לנושא של תורשה, אולי הם לא היו עושים אותי. ואני כל כך שמחה שנולדתי. אני שמחה, אני אוהבת את החיים שלי".