בלוג ביפולרית, פרק 33: יורדת מהירידות עצמיות
אין דבר שמוריד אותי יותר מלהגיד על עצמי משהו רע, כמו עבר זמני, אין בי שום יתרון, אני אמא ובת זוג גרועה. כאלה.
השריון הרעוע שאני מייצרת לעצמי כדי לשרוד ולפעול נוטה להיסדק לאט לאט כשאני אומרת דברים קשים על עצמי. לרוב זה גם גורם לממטרים של דמעות, שאין בהם את ההיטהרות של הבכי, אלא רק תופעת לוואי חמוצה של החישמול העצמי שלי.
למרות הידיעה העמוקה הזאת על עצמי, ועל כמה שהשתלחות בעצמי אינה חיובית לי, קשה לי להימנע מהירידות, ששזורות בכל התנהלותי מול עצמי ומול שאר העולם.
אני רוצה לספר שבהתאמה, בצד השני, זה של המחמאות לעצמי, ההתפעלות מעצמי, והיכולת לשווק את עצמי ואת כל מה שיצרתי לאורך עשרות שנות הניסיון המקצועי שלי מול הלקוחות הפוטנציאליים שלי - כאן אני ממש לוקה בחסר. אבל זאת תהיה ירידה עצמית.
ילדה פתט
במפגש האחרון עם הפסיכולוגית החדשה שלי היא הביטה בי המומה כשאמרתי על עצמי שהייתי פתט כילדה, ואז הגענו למסקנה שאני בוחרת לרדת על עצמי לעתים תכופות, והגיעה העת להתחיל לזהות את זה, כי זה השלב הראשון וההכרחי לפני שינוי הנראטיב.
הגיעה העת להפסיק
אז התחלתי להביט בעצמי מבחוץ, וגיליתי שזה שם כל הזמן. שאם אני לא יורדת עליי, אז בנזוגי עושה את זה, והגיעה העת להפסיק, או למנן. אפילו כששיתפתי את הבנזוג בכך שאני יותר מדי יורדת על עצמי, מצאתי את עצמי יורדת על עצמי תוך כדי.
זה קורה גם לאחרות.
כשהרחבתי את המבט, גיליתי שגם הנשים סביבי יורדות על עצמן בלי הפסקה, ואם הן לא עושות זאת, אז בן זוגן נרתם למטרה.
התחילו בזיהוי
אז אם אאמץ את דברי הפסיכולוגית החדשה, רגע לפני שאתן.ם מנסות.ים לשנות את זה, התחילו בזיהוי. ניפגש שם.