ביפולרית - מה שמעניין בעלי הפרעת מצב רוח, בני משפחה וחברים - דיכאון, חרדה, מאניה דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית - בלוג ביפולרית, פרק 25 | נפרדתי מהפסיכולוגית

מה שמעניין בעלי הפרעות מצב רוח וקרוביהם
דיכאון | חרדה | מאניה דיפרסיה | אישיות גבולית

חפש
Facebook

נפרדתי מהפסיכולוגית שלי, מיוזמתי, לאחר יותר מחצי שנה של קשר מחייב.
הרגשתי שאין לי מה לומר יותר, שאני חוזרת על עצמי, שאני לא יכולה יותר לשמוע אותי חוצבת מתוכי בקושי עצום מלל משומש מדי, שנאמר כבר עשרות פעמים בחדר הזה, על כמה ריק לי ורע לי ואיבדתי עניין ושום דבר לא מסב לי הנאה.

ואז דמעות.
ואז היא מנסה למצוא נקודות כוח בחולשה, שאני מבטלת מייד, או משגרת לאוויר את ההבטחה הקבועה שהאפיזודה הזאת תעבור, שאותה אני הודפת באמירה שהיא אכן תעבור אבל אחר כך תחזור.
ואז היא אומרת שאין שום משמעות לסטטיסטיקה של מאניה דיפרסיה, שאני אדם בפני עצמי, שאני יותר מהאבחנה שלי.
ואז אני מתעצבנת לעצמי שהיא לא מבינה שום דבר, כי בקטע הזה כולנו באמת בדיוק אותו דבר. נעים בגלים. ונכון, יכול להתקיים איזון לתקופה קצובה, אבל אחריו יבוא הגל.
ואז היא שוב מעודדת אותי להמשיך לעשות ספורט (כמה פעמים רצת השבוע? השבוע כלום), ולכתוב (גם השבוע לא הצלחתי), ולבצע פעולות טכניות, כי אמרתי שזה עוזר לי.

אבל אני כבר יודעת שאני צריכה לעשות את כל זה.

אני מכריחה את עצמי בעצמי לעשות למען עצמי בלי שום חשק כבר זמן רב. זה לא עוזר ליותר משעה, אבל בכל זאת אני עושה.

אפס רגשות

יותר מכך שלא עברתי שום תהליך בזמן הזה, הציקה לי התחושה שאני לא מרגישה לפסיכולוגית דבר מלבד תסכול, ושנראה לי שגם היא לא מחבבת אותי. אני יודעת שהדיכאון נוטה לגרום למחשבות שליליות כאלה, אבל הרגשתי כך גם לפניו.

למה צריך טיפול בכלל?

לא הרגשתי לרגע עטופה כמו שהרגשתי אצל הפסיכולוגית שטיפלה בי לפני עשור למשך עשור.
אולי עם השנים קשה לי יותר ויותר להיקשר, ואולי אני פשוט מרגישה שכבר חפרו בי לכל הכיוונים, ופחות ופחות ברור לי למה זה טוב, והאם זה יכול לעזור לי.
ניסיתי כבר 3 פסיכולוגיות מאז שאובחנתי, ורק עם האחרונה הצלחתי להמשיך יותר משתי פגישות.

אז הודעתי לה שאני רוצה להפסיק.

והיא אמרה לי שאומנם ההחלטה היא שלי, אבל לדעתה חשוב שאמשיך להביע את עצמי מולה, שזה יפתח פתח בהסתגרות שלי ובקושי שלי לתקשר את עצמי לאנשים, במיוחד בזמן הדיכאון.

בסוף שחררה

אז באתי עוד פעם אחת, שבה אמרתי לה שוב, שלא אבוא יותר לעת עתה, והיא שחררה, לא לפני שביררה אם אני רוצה שהיא תילחם עליי עוד או מעדיפה שלא. בחרתי באופציה ב'.

מבקעת את המעטה

היא המליצה לי להמשיך לבקע את מעטה הבטון שיוצר הדיכאון ביני האמיתית לבין אני המדוכאת בעזרת הכתיבה. אז הנה אני מיישמת, וכותבת קצת.

אז עכשיו אני שוב לעצמי.

המלל החבוט שוב מתדפק רק בין דלתותיי. ונכון לעכשיו - אני מרגישה הקלה, עם קורטוב של כאב, על כך שעוד משהו שהשקעתי בו זמן, אנרגיות וכסף לא עזר לי להרגיש טוב יותר.
בלוג ביפולרית, פרק 37: היפו הי  

בלוג ביפולרית, פרק 37: היפו הי

זה הזמן להתוודות בפניכם, שלושת קוראיי, ש-25 הפרקים הראשונים של הבלוג הזה נכתבו בזמן היפומאניה, במהירות שיא של ימים אחדים. מעולם לא כתבתי כל כך הרבה (20 אלף מילים) בכל כך מעט זמן.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 36 | אל תשאלו  

בלוג ביפולרית, פרק 36 | אל תשאלו

השאלות הכי פשוטות וטבעיות בעולם מוציאות אותי מאיזון ומשקשקות את עולמי הצר: מה עשית היום? כיוון שכנראה שלא עשיתי היום שום דבר יעיל, או משהו קרוב לכך, השאלה מדגישה את היעדר העשייה...
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 35 | נגד הסופה  

בלוג ביפולרית, פרק 35 | נגד הסופה

ברברה תקפה בלא רחמים את הצמחים האהובים עליי, בעיקר את הסגולים, והשפיעה עמוקות גם עליי. שפע גורמים חברו זה לזה כדי לכווץ אותי, ומצאתי את עצמי בטווח הביניים שבין הקולאוס לגרניום.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 34 | ביקורת מאבנת  

בלוג ביפולרית, פרק 34 | ביקורת מאבנת

אני מניחה שקיבלתם ביקורת שלילית מלקוח ושרדתם. בעולם העיצוב הגרפי זה מגיע לאחר שעות של יצירה מדם לבך, ונשמע כך: "זה מאוד בנאלי", "תסלחי לי על הכנות, אבל זה מכוער", "לא מתאים לך לשלוח סקיצה כזאת".
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 33: יורדת מהירידות העצמיות  

בלוג ביפולרית, פרק 33: יורדת מהירידות העצמיות

אין משהו שמוריד אותי יותר מלהגיד על עצמי משהו רע, כמו עבר זמני, אין בי שום יתרון, אני אמא ובת זוג גרועה. כאלה. השריון הרעוע שאני מייצרת לעצמי כדי לשרוד ולפעול נוטה להיסדק לאט לאט כשאני אומרת דברים
 לחצו להמשך