מוגזמת מאת שיר מנור
בלוג ביפולרית, פרק 39: קוראת במחשבות  

בלוג ביפולרית, פרק 39: קוראת במחשבות

אני לא אומרת שהטיפול הפסיק להיות חוויה מציפה שמאלצת אותי לחפור במקומות שלא נעים לבקר בהם, אבל הרבה יותר קל לעבור את זה איתה.
 לחצו להמשך ◄
 
בלוג ביפולרית, פרק 38: יושבת במרפסת  

בלוג ביפולרית, פרק 38: יושבת במרפסת

מכירים את זה שהכול נראה תקין, אפילו יותר מזה, ובפנים מתרחשות סערות לא מוסברות? בשנה האחרונה אני עושה לא מעט כדי לטפל בעצמי, כל מה שלא הצלחתי להביא את עצמי לעשות בשנים שקדמו לה...
 לחצו להמשך ◄
 
בלוג ביפולרית, פרק 37: היפו הי  

בלוג ביפולרית, פרק 37: היפו הי

זה הזמן להתוודות בפניכם, שלושת קוראיי, ש-25 הפרקים הראשונים של הבלוג הזה נכתבו בזמן היפומאניה, במהירות שיא של ימים אחדים. מעולם לא כתבתי כל כך הרבה (20 אלף מילים) בכל כך מעט זמן.
 לחצו להמשך ◄
 
בלוג ביפולרית, פרק 36 | אל תשאלו  

בלוג ביפולרית, פרק 36 | אל תשאלו

השאלות הכי פשוטות וטבעיות בעולם מוציאות אותי מאיזון ומשקשקות את עולמי הצר: מה עשית היום? כיוון שכנראה שלא עשיתי היום שום דבר יעיל, או משהו קרוב לכך, השאלה מדגישה את היעדר העשייה...
 לחצו להמשך ◄
 
בלוג ביפולרית, פרק 35 | נגד הסופה  

בלוג ביפולרית, פרק 35 | נגד הסופה

ברברה תקפה בלא רחמים את הצמחים האהובים עליי, בעיקר את הסגולים, והשפיעה עמוקות גם עליי. שפע גורמים חברו זה לזה כדי לכווץ אותי, ומצאתי את עצמי בטווח הביניים שבין הקולאוס לגרניום.
 לחצו להמשך ◄
 
בלוג ביפולרית, פרק 34 | ביקורת מאבנת  

בלוג ביפולרית, פרק 34 | ביקורת מאבנת

אני מניחה שקיבלתם ביקורת שלילית מלקוח ושרדתם. בעולם העיצוב הגרפי זה מגיע לאחר שעות של יצירה מדם לבך, ונשמע כך: "זה מאוד בנאלי", "תסלחי לי על הכנות, אבל זה מכוער", "לא מתאים לך לשלוח סקיצה כזאת".
 לחצו להמשך ◄
 
בלוג ביפולרית, פרק 33: יורדת מהירידות העצמיות  

בלוג ביפולרית, פרק 33: יורדת מהירידות העצמיות

אין משהו שמוריד אותי יותר מלהגיד על עצמי משהו רע, כמו עבר זמני, אין בי שום יתרון, אני אמא ובת זוג גרועה. כאלה. השריון הרעוע שאני מייצרת לעצמי כדי לשרוד ולפעול נוטה להיסדק לאט לאט כשאני אומרת דברים
 לחצו להמשך ◄
 
בלוג ביפולרית, פרק 32 | ממיסה את הגדר  

בלוג ביפולרית, פרק 32 | ממיסה את הגדר

אחד הפצעים הכי כואבים ומסרבים להחלים שלי קשור בספורט. המורה מבקש להתחלק לשתי קבוצות. משחק מחניים בפתח. כל הילדים נבחרים לאט לאט, אחד אחת, מעניקים כיפים נלהבים זה לזו, ואני נותרת אחרונה.
 לחצו להמשך ◄
 
בלוג ביפולרית, פרק 31 | הערב שבו הכול התהפך  

בלוג ביפולרית, פרק 31 | הערב שבו הכול התהפך

אלמלא היו מתהפכים חיי באותו ערב, הייתי עשויה להחשיבו כערב נעים וחביב ברובו. אומנם הגענו לחדר המיון לאחר ויכוח ממושך, שבו טענתי שאין שום צורך ללכת לשם, כי הכול בסדר איתי ואני מרגישה נהדר.
 לחצו להמשך ◄
 
בלוג ביפולרית, פרק 30 | איך סיפרתי לו  

בלוג ביפולרית, פרק 30 | איך סיפרתי לו

לפני שבועות אחדים החלטתי שהגיע הזמן לספר לילד על מצבי. אומנם כבר כמעט הגיע למצוות (עוד שנה וחצי...) אבל הוא עדיין לא יודע שאמא משוגעת. ולמה שיידע, בעצם?
 לחצו להמשך ◄
 
quill2, quill, feather, write, blog, edit

ביפולרית - הבלוג | מיומנה של דו קוטבית

מוגזמת / שיר מנור

טל חיה לה חיים שלווים לצד בעל מוצלח ובן מתוק. בלילות היא הופכת את עורה: יוצאת למסיבות טכנו בחללים מעושנים, אפלוליים ומלאי פיתויים, ומתאהבת בכל סם שמזכיר לה את טעם החיים. אחרי שנה מענגת, האיזון המופלא הזה משתבש: לראשונה טל עוברת התקף מאניה מרהיב ומסוכן. 

טל נוסקת אל שיאים שמפעילים את הסובבים אותה ואז צונחת אל תהומות קרים ובודדים. אנחנו שומעים על התהפוכות האלה מפיהן של שלל דמויות: ניר, בעלה המסור ואובד העצות; קותי, חבר שלכוד בקורי התענוגות; גלית, עוזרת הבית של טל שהופכת לאשת סוד; אחותה של טל, פסיכולוגית שנפשה שלה שברירית ופריכה, ועוד כמה דמויות חשופות וכנות, שאינן חוסכות מאתנו את חווית החיים על כיעורה ועל יופייה. 

איפה אפשר לקנות את הספר "מוגזמת"?

בהוצאת תשע נשמות
או באתר עברית, שם יש גם גירסה דיגיטלית.

מה כתבו על הספר מוגזמת?

מתוך הכתבה: "מוגזמת" נוגע בנושאים טעונים כמו מחלת נפש, התמכרות, והאופן שבו השילוב ביניהן עלול למוטט גם את הזוגיות היציבה ביותר. אבל באופן שעשוי להפתיע, הוא מציע חוויית קריאה מהנה. הכתיבה של מנור מתאפיינת בנטייה ברורה לסרקזם והומור עצמי, וגם הרגעים הקשים ביותר מתוארים בפיכחון ובכנות שמנטרלים מעט את המטען המאיים שלהם, ומבססים את ההבנה שמתחת לכל הסימפטומים וההגדרות הרפואיות אנחנו צופים במופע של אנושיות אמיצה. הסיפור נמסר דרך כמה נקודות תצפית, של הגיבורה ושל האנשים הקרובים לה: בעלה, אחותה, החברה הטובה. אפילו האוטובוס הצהוב, שלקח אותה לבית הספר וממנו, מקבל זכות דיבור.

כדי להרחיק את הסיפור מעצמה, מנור לא כתבה ממואר אלא בראה גיבורה בשם טל, ובהמלצת החברים בסדנת הכתיבה הקצינה סיטואציות מסוימות או המציאה כאלה שמעולם לא התרחשו. כך למשל, בזמן חופשה בצימר בצפון, כאשר בעלה ובנה חוזרים מהבריכה, הם "רואים אותה רוקדת בקפיצות על המדשאה עם עשרים משכנותיה לצימר, כולן ענודות במחרוזות מעשה ידיה שזוהרות למרחוק בכל הצבעים... כשהעלתה את רעיון המסיבה היתה הסכמה גורפת, במיוחד כשהסבירה שהיא מבינה מאוד במסיבות וריקודים, ולאחרונה נאלצה להפסיק בגלל מחלת נפש".

מתוך הביקורת: "הדמעות זולגות ללא הפסקה בסיפור שיש בו גם הומור מריר וצורב. נפשה של טל מתעתעת בה ובסביבה, ואיש אינו יודע איך “לנהל" אותה, וגם אם מישהו יודע, נראה שהיא מסרבת או לא מסוגלת להתנהל בהתאם."
כל הביקורת: https://www.maariv.co.il/culture/literature/article-1350438

"זו גרסה מוקצנת לסיפורה האישי של שיר מנור, שכותבת בגילוי לב שובה על איבוד האחיזה במציאות... מנור כתבה אותו ביד קלה ומצליחה אפילו לרענן ולשעשע".