טל חיה לה חיים שלווים לצד בעל מוצלח ובן מתוק. בלילות היא הופכת את עורה: יוצאת למסיבות טכנו בחללים מעושנים, אפלוליים ומלאי פיתויים, ומתאהבת בכל סם שמזכיר לה את טעם החיים. אחרי שנה מענגת, האיזון המופלא הזה משתבש: לראשונה טל עוברת התקף מאניה מרהיב ומסוכן.
טל נוסקת אל שיאים שמפעילים את הסובבים אותה ואז צונחת אל תהומות קרים ובודדים. אנחנו שומעים על התהפוכות האלה מפיהן של שלל דמויות: ניר, בעלה המסור ואובד העצות; קותי, חבר שלכוד בקורי התענוגות; גלית, עוזרת הבית של טל שהופכת לאשת סוד; אחותה של טל, פסיכולוגית שנפשה שלה שברירית ופריכה, ועוד כמה דמויות חשופות וכנות, שאינן חוסכות מאתנו את חווית החיים על כיעורה ועל יופייה.
איפה אפשר לקנות את הספר "מוגזמת"?
בהוצאת
תשע נשמות
או ב
אתר עברית, שם יש גם גירסה דיגיטלית.
מה כתבו על הספר מוגזמת?
מתוך הכתבה: "מוגזמת" נוגע בנושאים טעונים כמו מחלת נפש, התמכרות, והאופן שבו השילוב ביניהן עלול למוטט גם את הזוגיות היציבה ביותר. אבל באופן שעשוי להפתיע, הוא מציע חוויית קריאה מהנה. הכתיבה של מנור מתאפיינת בנטייה ברורה לסרקזם והומור עצמי, וגם הרגעים הקשים ביותר מתוארים בפיכחון ובכנות שמנטרלים מעט את המטען המאיים שלהם, ומבססים את ההבנה שמתחת לכל הסימפטומים וההגדרות הרפואיות אנחנו צופים במופע של אנושיות אמיצה. הסיפור נמסר דרך כמה נקודות תצפית, של הגיבורה ושל האנשים הקרובים לה: בעלה, אחותה, החברה הטובה. אפילו האוטובוס הצהוב, שלקח אותה לבית הספר וממנו, מקבל זכות דיבור.
כדי להרחיק את הסיפור מעצמה, מנור לא כתבה ממואר אלא בראה גיבורה בשם טל, ובהמלצת החברים בסדנת הכתיבה הקצינה סיטואציות מסוימות או המציאה כאלה שמעולם לא התרחשו. כך למשל, בזמן חופשה בצימר בצפון, כאשר בעלה ובנה חוזרים מהבריכה, הם "רואים אותה רוקדת בקפיצות על המדשאה עם עשרים משכנותיה לצימר, כולן ענודות במחרוזות מעשה ידיה שזוהרות למרחוק בכל הצבעים... כשהעלתה את רעיון המסיבה היתה הסכמה גורפת, במיוחד כשהסבירה שהיא מבינה מאוד במסיבות וריקודים, ולאחרונה נאלצה להפסיק בגלל מחלת נפש".
מתוך הביקורת: "הדמעות זולגות ללא הפסקה בסיפור שיש בו גם הומור מריר וצורב. נפשה של טל מתעתעת בה ובסביבה, ואיש אינו יודע איך “לנהל" אותה, וגם אם מישהו יודע, נראה שהיא מסרבת או לא מסוגלת להתנהל בהתאם."
כל הביקורת: https://www.maariv.co.il/culture/literature/article-1350438
"זו גרסה מוקצנת לסיפורה האישי של שיר מנור, שכותבת בגילוי לב שובה על איבוד האחיזה במציאות... מנור כתבה אותו ביד קלה ומצליחה אפילו לרענן ולשעשע".