בלוג ביפולרית - בלוג אישי חשוף - ועוד - בלוג ביפולרית, פרק 38: יושבת במרפסת

בלוג חשוף ועוד

חפש
Facebook

מכירים את זה שהכול נראה תקין, אפילו יותר מזה, ובפנים מתרחשות סערות לא מוסברות?

בשנה האחרונה אני עושה לא מעט כדי לטפל בעצמי, כל מה שלא הצלחתי להביא את עצמי לעשות בשנים שקדמו לה:
התחלתי ללמוד כדי לאמן את המוח החבוט,
השתתפתי בארבע סדנאות כתיבה (על אף החרדה החברתית) שחילצו ממני לא מעט מילים חבויות,
צמצמתי משמעותית את הגראס (ג'וינט אחד אחרי שש בערב),
התחלתי ללכת לחוג ציור (על אף שאני נטולת כישורים),
הפסקתי עם פחמימות מלבד פירות (חברה אמרה שזה ריפא את אביה ממאניה דיפרסיה)
הצלחתי להתמיד עם מטפלת אחת (ביבליותרפיסטית) כבר שנה וחצי,
והמשכתי לרוץ (אם כי, למרבה הפלא, נותרתי חסרת כושר גופני. תמוה, לא?).
אפילו חזרתי קצת לעבוד, בצד חסדי הביטוח לאומי.

בכל עת שאני עסוקה אני מרגישה שרבים מכוחותיי שבו אליי והכול סביר. אבל כשאני יושבת כהרגלי במרפסת, ואין שום פעולה ששואבת אותי, אני נותרת לעצמי, כאילו כלום, חסרת מנוחה ועגומה. השעון ממאן לזוז והמחשבות לא מרפות ממני.
אז מה עושים עכשיו?

 
בלוג ביפולרית: פרק 19 | האור שבשחור: אמא נוכחת |אמא בדיכאון - חלק ד'  

בלוג ביפולרית: פרק 19 | האור שבשחור: אמא נוכחת |אמא בדיכאון - חלק ד'

לכל אורך אפיזודת הדיכאון המג'ורי שלי (שנה וחודש, שהסתיימו לפני כחצי שנה), התלוויתי לבנזוג ולילד בכל פעם שיצאו מהבית, כי פחדתי להישאר לבד עם המחשבות, שלרוב התדרדרו למקומות שחורים ואובדניים.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 18 | להיות אמא, בשנים הראשונות, זה להיות רוב הזמן לבד |אמא בדיכאון - חלק ג'  

בלוג ביפולרית: פרק 18 | להיות אמא, בשנים הראשונות, זה להיות רוב הזמן לבד |אמא בדיכאון - חלק ג'

עד 4 הילד במסגרת. אחר כך את אחראית בלעדית לבדר אותו, כי אבא בעבודה.מה תעשו? מה שיגרום לו להתעניין ולא לצווח. ג'ימבורי. גינת שעשועים. מה את תעשי בזמן הזה? תסתכלי עליו, תעודדי אותו, תחליפי לו חיתול.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 17: החבר הראשון שלי | הכמעט-בעילה בהסכמה שלי | נסיון ההתאבדות הראשון שלי | התבגרות בדיכאון  

בלוג ביפולרית: פרק 17: החבר הראשון שלי | הכמעט-בעילה בהסכמה שלי | נסיון ההתאבדות הראשון שלי | התבגרות בדיכאון

הפכתי מילדה לאישה, מברווזונת מכוערת לברבורה משוגעת, בגיל 14, כאשר הכרתי את החבר הראשון שלי, ע'. הוא היה בן 16, מיוזע ומכוער להפליא, עם בעיית תסרוקת קשה במיוחד. אני הייתי ילדה טובת מראה ששנאה את עצמה.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 16: מיומנה של ילדה דחויה | ילדות בדיכאון - חלק ב'  

בלוג ביפולרית, פרק 16: מיומנה של ילדה דחויה | ילדות בדיכאון - חלק ב'

את מרבית ההפסקות בבית הספר היסודי, בין כיתה א’ לכיתה ח’, ביליתי בשירותים. התביישתי מהמורות שריחמו עליי בכל עת שראו אותי יושבת בכיתה וקוראת, והיו מלשינות להוריי על הבעיה החברתית שלי בכל אסיפות ההורים.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 15 | פנקס הבכי | ילדות בדיכאון - חלק א'  

בלוג ביפולרית: פרק 15 | פנקס הבכי | ילדות בדיכאון - חלק א'

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי בוכה מכל דבר. העור שלי היה והינו דקיק, וכל דבר היה מפרק אותי. לכן (ובגלל שהייתי מוזרה) היו מתעללים בי חברתית, ולא היו לי חברים שהודו בפרהסיה שהם חברים שלי, עד גיל 14.
 לחצו להמשך
 
יש 8 עמודים
לעמוד הקודם    2 3 4 5  6 7 8   לעמוד הבא