בלוג ביפולרית - בלוג אישי חשוף - ועוד - בלוג ביפולרית, פרק 31 | הערב שבו הכול התהפך

בלוג חשוף ועוד

חפש
Facebook
אלמלא היו מתהפכים חיי באותו ערב, הייתי עשויה להחשיבו כנעים וחביב ברובו. אומנם הגענו לחדר המיון לאחר ויכוח ממושך, שבו טענתי שאין שום צורך ללכת לשם, כי הכול בסדר איתי ואני מרגישה נהדר. אפילו נאחזתי בספה כדי שבנזוגי לא יוכל לגרור אותי בקלות לאוטו.
אבל אחרי שהשתכנעתי, באמתלה שבאמת כואבת לי הבטן מהמחזור ואולי כדאי שמישהו יבדוק אותה, החוויה עצמה הייתה אדירה, בהתחשב בנסיבות. אף פעם לא נהניתי כך בחדר מיון.

התור קצר יותר

ראשית, התור במיון פסיכיאטרי קצר בהרבה מהתור במיון רגיל. כבר סיבה להתענג. שנית, הייתי מלאת אנרגיות, מאושרת וחביבה מתמיד, צחקקתי עם האחות, אכלתי סלט שרכשתי בקפיטריה עם בנזוגי ואחותי, תוך כדי קישקוש עליז ועתיר צחוקים, היה מרנין.

הפסיכיאטרית הצוננת

הקושי התחיל בחדר הפסיכיאטרית, שאחרי שסיפרתי לה בהמון פרטים למה הכול נהדר איתי, יותר טוב מאי פעם, בחרה בכל זאת לאבחן אותי כבעלת "מאניה ודיפרסיה", המונח הזוועתי שדבק בחיי מאז.

תסמינים מאניפורמיים

בפרצוף קפוא שמאחוריו קוקו שטני מרושל, היא שהורתה כי המכבה הלאומית, זיפרקסה, תתחיל את פעולתה כבר עכשיו, כי יש לי "תסמינים מאניפורמיים", כדי שעוד במיון אהפוך לזומבי שנרדם בישיבה.
ברגע אחד הפכו הכימיקלים מחומרים מענגים שבחרתי בהם כדי להתרומם, לכאלה שיכולים גם להוריד לתהומות.
אני חושבת שרק כשהדוקטורית המליצה על אשפוז בהסכמה, וחנקתי יבבה, הבנתי שהאישה הזאת, שאני מתנחמדת אליה כבר רבע שעה, לא מחבבת ולא תחבב אותי, ושאין שום דבר חביב בערב הזה.
התבהר לי שהיא מסתכלת עליי רק כדי שתוכל לכתוב "ללא סימני הזנחה" ו"יוצרת קשר עין".

ומאז אותו רגע לא נשאלו שאלות.

הכול ברור ואיש אינו מטיל ספק שאני ביפולרית. וכל העולם הזה שלא התקיים עד אז החל לרחוש לו בתוכי ובמי שאיתי.
וכל זה קרה בערב אחד, חביב ברובו, שחי בתוכי בכל פעם מחדש, לעתים תכופות מדי, כבר שלוש וחצי שנים.

נולדתי מחדש

הפסיכיאטר שאל אותי בפגישתנו האחרונה איך הייתי לפני היום ההוא, אילו תכונות אופי או התנהגויות הייתי רוצה להשיב אליי. אמרתי שכמעט ואינני זוכרת, כאילו נולדתי מחדש אחרי, כאילו לא נותר דבר מאז.
בלוג ביפולרית: פרק 19 | האור שבשחור: אמא נוכחת |אמא בדיכאון - חלק ד'  

בלוג ביפולרית: פרק 19 | האור שבשחור: אמא נוכחת |אמא בדיכאון - חלק ד'

לכל אורך אפיזודת הדיכאון המג'ורי שלי (שנה וחודש, שהסתיימו לפני כחצי שנה), התלוויתי לבנזוג ולילד בכל פעם שיצאו מהבית, כי פחדתי להישאר לבד עם המחשבות, שלרוב התדרדרו למקומות שחורים ואובדניים.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 18 | להיות אמא, בשנים הראשונות, זה להיות רוב הזמן לבד |אמא בדיכאון - חלק ג'  

בלוג ביפולרית: פרק 18 | להיות אמא, בשנים הראשונות, זה להיות רוב הזמן לבד |אמא בדיכאון - חלק ג'

עד 4 הילד במסגרת. אחר כך את אחראית בלעדית לבדר אותו, כי אבא בעבודה.מה תעשו? מה שיגרום לו להתעניין ולא לצווח. ג'ימבורי. גינת שעשועים. מה את תעשי בזמן הזה? תסתכלי עליו, תעודדי אותו, תחליפי לו חיתול.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 17: החבר הראשון שלי | הכמעט-בעילה בהסכמה שלי | נסיון ההתאבדות הראשון שלי | התבגרות בדיכאון  

בלוג ביפולרית: פרק 17: החבר הראשון שלי | הכמעט-בעילה בהסכמה שלי | נסיון ההתאבדות הראשון שלי | התבגרות בדיכאון

הפכתי מילדה לאישה, מברווזונת מכוערת לברבורה משוגעת, בגיל 14, כאשר הכרתי את החבר הראשון שלי, ע'. הוא היה בן 16, מיוזע ומכוער להפליא, עם בעיית תסרוקת קשה במיוחד. אני הייתי ילדה טובת מראה ששנאה את עצמה.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 16: מיומנה של ילדה דחויה | ילדות בדיכאון - חלק ב'  

בלוג ביפולרית, פרק 16: מיומנה של ילדה דחויה | ילדות בדיכאון - חלק ב'

את מרבית ההפסקות בבית הספר היסודי, בין כיתה א’ לכיתה ח’, ביליתי בשירותים. התביישתי מהמורות שריחמו עליי בכל עת שראו אותי יושבת בכיתה וקוראת, והיו מלשינות להוריי על הבעיה החברתית שלי בכל אסיפות ההורים.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 15 | פנקס הבכי | ילדות בדיכאון - חלק א'  

בלוג ביפולרית: פרק 15 | פנקס הבכי | ילדות בדיכאון - חלק א'

מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי בוכה מכל דבר. העור שלי היה והינו דקיק, וכל דבר היה מפרק אותי. לכן (ובגלל שהייתי מוזרה) היו מתעללים בי חברתית, ולא היו לי חברים שהודו בפרהסיה שהם חברים שלי, עד גיל 14.
 לחצו להמשך
 
יש 8 עמודים
לעמוד הקודם    2 3 4 5  6 7 8   לעמוד הבא