ביפולרית - מה שמעניין בעלי הפרעת מצב רוח, בני משפחה וחברים - דיכאון, חרדה, מאניה דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית - בלוג ביפולרית | פרק 9: אמא בדיכאון - חלק א'

מה שמעניין בעלי הפרעות מצב רוח וקרוביהם
דיכאון | חרדה | מאניה דיפרסיה | אישיות גבולית

חפש
Facebook

הלידה הטראומטית

לאחר שילדתי, בשבוע ה-37, בניתוח חירום קיסרי, הילד לא בכה (בהמשך נאמר לי שזאת כנראה תוצאה של נוגדי הדיכאון שנטלתי - בהמלצת רופא - במהלך ההריון).
 מייד לאחר הלידה הילד  הובהל לטיפול נמרץ, שם שהה באינקובטור, עם בעיה של סטורציה נמוכה - רמת החמצן בדם שלו הייתה נמוכה מדי. דואבת כולי מהניתוח הקיסרי, הבנזוג הסיע אותי בכיסא גלגלים לטיפול הנמרץ, וראיתי לראשונה את בני בתוך אינקובטור, זעיר, מחובר לצינורות וחסר אונים.
עוד לא הכרנו, אבל המראה הזה ריטש אותי מבפנים.

יממה לאחר מכן הגיבור התאושש, ועדיין קולו לא נשמע.
פחדנו שהוא לא יודע לבכות, ואני כמובן האשמתי בכך את עצמי ואת נוגדי הדיכאון שלי.

בלוג ביפולרית, פרק 25 | נפרדתי מהפסיכולוגית  

בלוג ביפולרית, פרק 25 | נפרדתי מהפסיכולוגית

נפרדתי מהפסיכולוגית שלי, מיוזמתי, לאחר יותר מחצי שנה של קשר מחייב. הרגשתי שאין לי מה לומר יותר, שאני חוזרת על עצמי, שאני לא יכולה יותר לשמוע אותי חוצבת מתוכי בקושי עצום מלל משומש מדי...
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 24  | מלאה בריקנות  

בלוג ביפולרית, פרק 24 | מלאה בריקנות

מתי אני מבינה ששקעתי בדיכאון עמוק? כשאני מפסיקה לאט לאט ליהנות מכל הדברים שאהבתי לחוות. מצפייה בטלוויזיה, דרך כתיבה ויצירה ועד אכילה מנחמת. כשההבנה נוחתת, אני עוברת למצב המתנה.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 23 | על ריצה, יוגה והדיכאון שלי  

בלוג ביפולרית, פרק 23 | על ריצה, יוגה והדיכאון שלי

אין ספק שיציאה לריצה היא הפעולה הקשה ביותר שאפשר להעלות על הדעת בזמן דיכאון (מלבד לקום מהמיטה בבוקר, לפגוש אנשים, לפגוש את עצמך, ולצאת מהבית...). אבל ברגע שאני רואה את הים מגיח בקצה רחוב גאולה...
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 22 | משחקת במינונים  

בלוג ביפולרית, פרק 22 | משחקת במינונים

לאחר שחלפה האפיזודה הדכאונית האחרונה שלי, מצאתי את עצמי עולה במשקל. אז החלטתי לעשות מעשה (מטופש) ולהוריד קצת את כמות הליתיום, כי כולם אומרים שליתיום זה משמין.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית: פרק 21 | רק שלא ישוב  

בלוג ביפולרית: פרק 21 | רק שלא ישוב

הבעיה העיקרית עם מאניה דיפרסיה, היא שלא משנה באיזה מצב את נמצאת, הדיכאון והמאניה תמיד שם. אין רגע אחד של מנוחה אמיתית מהפחד שהשד ישוב, בין אם ילבש צבעוני ובין אם יתהדר בשחור.
 לחצו להמשך
 

מאז ומתמיד הדיכאון והחרדה הקשו את התפקוד שלי כאם, אבל הצלחתי, לעתים יותר ולעתים פחות, להתגבר עליהם.

עוד לפני שהחלטתי להיכנס להריון, הייתי מאוד אמביוולנטית לגבי ההחלטה להיות אם, בידיעה שבעתות דיכאון אהיה פחות תפקודית, ובחשש מכך שתכונותיי הבעייתיות ישוכפלו, כולל החרדה החברתית, הדיכאון, האקסצנטריות, היעדר הביטחון העצמי והקושי הכללי להתמודד עם הגוונים הכהים של המציאות.
לא רציתי שהילד שלי יעבור את הילדות הקשה שאני עברתי. (בסופו של דבר הילד חברותי, מלא ביטחון ושמח לרוב, אז מזל שלא נכנעתי לפחד).

העדפתי לא להוליד.

אבל בן זוגי מאוד רצה, ובטחתי מאוד בכישוריו האבהיים, אז קיבלתי החלטה להיות אם. מאז, למשך שנתיים, ניסינו להיכנס להריון.

 בעלת הפרעת מצב רוח + טיפולי פוריות = פצצת עצבים מהלכת

טיפולי הפוריות כללו שפע אדיר של בדיקות, לרוב מדי יום בשעה מוקדמת מאוד, שבמהלכן חיטטו בתוכי שלל אחיות ורופא אחד, שולמן האגדי.

בכל יום הבנזוג הזריק לי זריקות שורפות בבטן, שהביאו אותי למצב הכי הורמונלי ומשוגע שחוויתי עד אז.

לא רק שגעיתי בבכי מכל דבר קטן, גם הרגשתי פצצת עצבים מהלכת. רציתי לפרק את כל מי שעבר סביבי.

בסיום כל סבב עברתי בדיקת דם, בטא, ונאלצתי להתמודד בכל פעם עם התוצאות השליליות, ועם הבעיטה בבטן שגרמה לי כל אחת מהן.

הייתי בוכה שעות, גם כי הרגשתי פגומה וחסרת תוחלת, אפילו להריון אני לא מצליחה להיכנס, וגם כי רציתי שכל הסיוט הזה ייגמר כבר.

בסיום השנתיים המאתגרות האלה הגיע ההריון המיוחל.

הריון נוראי

גם ההריון עצמו היה נוראי - בראשית הטרימסטר השני לקיתי בסימפיזיוליס, מחלה שפוקדת לעתים נשים בהריון, שמייצרת כאבי אגן מחרידים, בכל תנועה שמערבת את האגן. כך, מאישה שרגילה להוציא עצבים במכון הכושר לפחות 3 פעמים בשבוע, נאלצתי להפחית את התזוזה למינימום. כאב לי גם ללכת שני מטרים לשירותים...

יחד עם כל הפאן הזה, הדיכאון והסטרס תקפו אותי לסירוגין לאורך כל תקופת טיפולי הפוריות וההריון (ועד כשנתיים אחרי הלידה ). לקינוח - בחודש השביעי אובחנה אצלי סוכרת הריונית, שנטלה ממני את האפשרות להתנחם בפחמימות ריקות.

כמובן שלאורך כל תקופת טיפולי הפוריות לא יכולתי לעשן את המרגיע הירוק שלי (על אף שהרשיתי לעצמי לקחת שאכטות מחברים מדי פעם) או לשתות אלכוהול (הרשיתי לעצמי עד כוס יין אחת ביום, כי קראתי שכך נוהגות ההריטניות הצרפתיות).

בדיעבד, התברר לי שעישון גראס דווקא מומלץ בהריון, ואף מיטיב עם התינוק….

מחקר חדש מראה שילדים שנולדו לנשים שצרכו גראס בהריון הם בעלי ראייה טובה יותר, וכי עוברים לאמהות הצורכות מריחואנה מוגנים טוב יותר מהנזק הנגרם לעובר משתיית אלכוהול של האם..

פרק 9: אמא בדיכאון (אמא בדיכאון - חלק א')