ביפולרית - מה שמעניין בעלי הפרעת מצב רוח, בני משפחה וחברים - דיכאון, חרדה, מאניה דיפרסיה, הפרעת אישיות גבולית - בלוג ביפולרית 6: האהבה נגד הגראס

מה שמעניין בעלי הפרעות מצב רוח וקרוביהם
דיכאון | חרדה | מאניה דיפרסיה | אישיות גבולית

חפש
Facebook
בלוג ביפולרית, פרק 37: היפו הי  

בלוג ביפולרית, פרק 37: היפו הי

זה הזמן להתוודות בפניכם, שלושת קוראיי, ש-25 הפרקים הראשונים של הבלוג הזה נכתבו בזמן היפומאניה, במהירות שיא של ימים אחדים. מעולם לא כתבתי כל כך הרבה (20 אלף מילים) בכל כך מעט זמן.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 36 | אל תשאלו  

בלוג ביפולרית, פרק 36 | אל תשאלו

השאלות הכי פשוטות וטבעיות בעולם מוציאות אותי מאיזון ומשקשקות את עולמי הצר: מה עשית היום? כיוון שכנראה שלא עשיתי היום שום דבר יעיל, או משהו קרוב לכך, השאלה מדגישה את היעדר העשייה...
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 35 | נגד הסופה  

בלוג ביפולרית, פרק 35 | נגד הסופה

ברברה תקפה בלא רחמים את הצמחים האהובים עליי, בעיקר את הסגולים, והשפיעה עמוקות גם עליי. שפע גורמים חברו זה לזה כדי לכווץ אותי, ומצאתי את עצמי בטווח הביניים שבין הקולאוס לגרניום.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 34 | ביקורת מאבנת  

בלוג ביפולרית, פרק 34 | ביקורת מאבנת

אני מניחה שקיבלתם ביקורת שלילית מלקוח ושרדתם. בעולם העיצוב הגרפי זה מגיע לאחר שעות של יצירה מדם לבך, ונשמע כך: "זה מאוד בנאלי", "תסלחי לי על הכנות, אבל זה מכוער", "לא מתאים לך לשלוח סקיצה כזאת".
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 33: יורדת מהירידות העצמיות  

בלוג ביפולרית, פרק 33: יורדת מהירידות העצמיות

אין משהו שמוריד אותי יותר מלהגיד על עצמי משהו רע, כמו עבר זמני, אין בי שום יתרון, אני אמא ובת זוג גרועה. כאלה. השריון הרעוע שאני מייצרת לעצמי כדי לשרוד ולפעול נוטה להיסדק לאט לאט כשאני אומרת דברים
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 32 | ממיסה את הגדר  

בלוג ביפולרית, פרק 32 | ממיסה את הגדר

אחד הפצעים הכי כואבים ומסרבים להחלים שלי קשור בספורט. המורה מבקש להתחלק לשתי קבוצות. משחק מחניים בפתח. כל הילדים נבחרים לאט לאט, אחד אחת, מעניקים כיפים נלהבים זה לזו, ואני נותרת אחרונה.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 31 | הערב שבו הכול התהפך  

בלוג ביפולרית, פרק 31 | הערב שבו הכול התהפך

אלמלא היו מתהפכים חיי באותו ערב, הייתי עשויה להחשיבו כערב נעים וחביב ברובו. אומנם הגענו לחדר המיון לאחר ויכוח ממושך, שבו טענתי שאין שום צורך ללכת לשם, כי הכול בסדר איתי ואני מרגישה נהדר.
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 30 | איך סיפרתי לו  

בלוג ביפולרית, פרק 30 | איך סיפרתי לו

לפני שבועות אחדים החלטתי שהגיע הזמן לספר לילד על מצבי. אומנם כבר כמעט הגיע למצוות (עוד שנה וחצי...) אבל הוא עדיין לא יודע שאמא משוגעת. ולמה שיידע, בעצם?
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 29 | הכול בסדר?  

בלוג ביפולרית, פרק 29 | הכול בסדר?

מי נתן אי פעם תשובה אמינה ומקיפה לשאלה האלמותית: מה נשמע? או מה שלומך? התשובה תהיה לרוב: הכול בסדר. האומנם? ובמקום להלאות אותך בתשובה הברורה לשאלה הזאת, אשתף בתשובה האמיתית שמסתתרת מאחורי ההכול בסדר
 לחצו להמשך
 
בלוג ביפולרית, פרק 28 | לא רואים עלייך  

בלוג ביפולרית, פרק 28 | לא רואים עלייך

על פי רוב, כשאני חולקת עם מישהו שנמצא איתי שאני עוברת כרגע חרדה גדולה או כל מצב רוח הרסני אחר, אומרים לי: לא רואים עלייך. את נראית רגיל, לא הייתי מאמינ.ה עלייך.
 לחצו להמשך
 

 

כשהמאניה הגיעה לבקר, הומלץ לי בחום להפסיק לעשן.
למעשה, במיון הפסיכיאטרי, הפסיכיאטרית התנתה את השחרור שלי הביתה בגמילה.

אבל לא שקלתי לרגע להיגמל מהתרופה החביבה עליי, עד שהגיע הדיכאון.
בשיא הדיכאון נאלצתי להיפרד מעישון הגראס, כיוון שנאמר לי שהוא צפוי להחמיר את הדיכאון שלי, שנראה באותה עת כמו החווייה השחורה ביותר עלי אדמות, שקשה לדמיין גרוע ממנה.
וכך, כמו שנפרדתי מנוגדי הדיכאון שלי עם בוא המאניה, כך נפרדתי מהגראס עם בוא הדיכאון, מהמון ללא כלום, למשך השנה וחודש הקשות ביותר בחיי.

אז עם כל שגעת הגראס הזאת, בנזוגי שיתף פעולה במשך שנים. 

האידיליה לא נמשכה לנצח

למרבה הצער, הכלתו של בעלי את התמכרותי הנהדרת הלכה והתמוססה, ועם השנים הפך העישון לגורם עיקרי למריבות שלנו. 

בנזוגי לא הבין למה הילד צריך לגדול עם אמא מסטולה, שמגלגלת או מעשנת במהלך מרבית שעות היממה.

הוא לא הבין למה אני חייבת לעשן כל היום ולא יכולה לעשן רק בערבים, כמו רוב ההורים.

הוא היה מתוסכל שכאשר חברים מעשנים באים לבקר, הוא צריך לבשל ולארגן הכול בעצמו, כמעט ללא עזרה מצד אשתו וחבריו הסטלנים.

צודק.

הדיכאון הפריד בינינו

 

פרק 6: האהבה נגד הגראס
מאז הפגישה הראשונה שלי עם בנזוגי ועד היום, למעט השנה וחודש של הדיכאון, עישנתי גראס ללא הפסקה.
למעשה, מאז שגיליתי את הגראס בגיל 20, עישנתי כמעט בלי הפסקה, מבוקר ועד ערב, למשך 23 שנים….

תחילה הגבר שיטה בי שגם הוא מעשן…. אבל מהר מאוד הבנתי שהוא סאחי בלאטה…. סאחי עם טוויסט. אפילו סיגריות הוא לא עישן.

בשנים הראשונות שלנו ביחד, הגבר גילה תמיכה רבה בנושא העישון, כי הבין כמה העישון עוזר לי בהתמודדות עם החרדה והדיכאון, ושהוא למעשה חלק ממני. 

הוא אף היה מגלגל לי ג'וינטים, כי אני אלרגית למגע בפרחים….