לאורך כל תקופת המאניה שלי (שנמשכה כשנה, עד אוגוסט 2019), השקעתי שעות רבות בכתיבה, כי אטנט מאפשר ריכוז מקסימלי לאורך שעות רבות של ערנות שיא, גם אם מדובר בכמה יממות ברצף.
הצלחתי לכתוב ולשכתב באובססיביות 200 עמודים של סיפורים שחורים וכבדים שכתבתי בין הגילאים 20 ל-25, קרי - לפני יותר מ-15 שנים. גם אז, כתמיד, סבלתי מדיכאון, שביטאתי בכתיבה.
בספר, שגם עיצבתי, "מוגזמת", שילבתי תמונות של שירים אפלים שכתבתי בין גיל 14 לגיל 22 (הגיל שבו התחלתי ליטול נוגדי דיכאון). עד המאניה, למשך כ-20 שנה, לא הייתי מסוגלת לגעת בהם. בתקופת המאניה הייתי מסוגלת להתמודד עם כל השחור הזה ואף לחבב אותו. 

לפניכם מבחר סיפורים מהספר, שנגנז לעת עתה.