הפרעה סכיזואפקטיבית (Schizoaffective Disorder) היא הפרעה נפשית המשלבת סימפטומים השייכים לשתי הפרעות נפשיות אחרות - הפרעות מצב רוח (כמו דיכאון ומאניה דיפרסיה),והפרעות פסיכוזה (כמו  סכיזופרניה).

לעיתים, אבחון ההפרעה ניתן באופן זמני, בטרם ניתן לאבחן במדויק מהי האבחנה הכרונית ממנה סובל המטופל ואיזו משני הסינדרומים הוא רק תוצר לוואי שלה. במקרים אחרים, האדם אכן סובל משתי ההפרעות גם יחד, או משילוב מסוים שלהן.
לפי אתר NAMI, ההפרעה מאובחנת בקרב פחות מאחוז מהאוכלוסיה, כאשר נשים מאובחנות בה יותר מגברים.

מהם התסמינים של הפרעה סכיזואפקטיבית?

סימפטומים סכיזופרניים מתבטאים בהזיות, דמיונות שווא, קושי בארגון קוגניטיבי (חשיבתי), הנמכה קוגניטיבית, בלבול, חוסר קוהרנטיות, שינוי בעוצמת התגובתיות ובעוצמת הרגשות.

סימפטומים של הפרעות מצב-רוח, כמו דיכאון ומאניה דיפרסיה, מתבטאים מן הצד הדיכאוני של ההפרעה במצב רוח ירוד מתמשך, חוסר תיאבון, קשיי שינה, תחושת חוסר חשק וחוסר מסוגלות כללי, לעיתים מחשבות וניסיונות אובדניים, ומהצד המאני של ההפרעה מתבטאות במצב רוח מרומם ואופורי שאינו מותאם לסיטואציה, מחשבות לא מאורגנות ופגיעה בשיפוט התקין.
עצמת הסימפטומים ותדירות הופעתם בקרב הסובלים מההפרעה משתנה - יש הסובלים יותר מהפן הסכיזופרני ויש הסובלים יותר מהפן האפקטיבי (כלומר, הרגשי - חלק מהפרעת מצב הרוח).

איך מאבחנים הפרעה סכיזואפקטיבית?

עפ"י ה-DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי, המשמש את מרבית העולם באבחון הפרעות נפשיות), יש צורך במספר קריטריונים לאבחון הפרעה סכיזואפקטיבית:

תקופה ממושכת יחסית (של מספר חודשים לפחות) בה היה שילוב בין סימפטומיים של הפרעות מצב רוח לבין סימפטומים סכיזופרניים, כולל תקופה קצרה בת מספר שבועות בה המשיכו הסימפטומים הסכיזופרניים ללא הסימפטומים האפקטיביים (של הפרעות מצב הרוח), ובתנאי שקיימים מספיק קריטריונים עפ"י ה-DSM לאבחון שתי ההפרעות. תפקיד הדקויות האלה לשלול טעות באבחון הסופי ולוודא שהאדם אכן סובל משתי משפחות הסימפטומים ללא תלות אחת בשניה. כלומר, סובל מסימפטומים סכיזופרניים גם בהיעדר סימפטומים של הפרעת מצב רוח, ולהפך.

הסובל מההפרעה אינו סובל מבעיה רפואית מקבילה ואינו משתמש בחומרים מסוכנים (כמו שימוש בסמים). למעשה, קריטריון זה נועד לוודא שאין רקע אחר שמסביר את פרוץ הסימפטומים.

האבחון מחייב ראיון קליני. נכון להיום אין דרך תקפה לאבחן את ההפרעה באמצעים רפואיים, כמו בדיקת דם או סריקות מוח.

מהם שני תתי-הסוגים של ההפרעה?

הפרעה סכיזואפקטיבית דיכאונית:

כוללת אפיזודה דיכאונית של ממש, מבלי אפיזודה מאנית. הפרעה מסוג זה נפוצה יותר בקרב מבוגרים.

הפרעה סכיזואפקטיבית ביפולרית: 

כוללת אפיזודה דו-קוטבית ממשית, ונפוצה יותר בקרב מתבגרים וצעירים.

האם נדרש טיפול תרופתי?

בהפרעה סכיזואפקטיבית, בדומה להפרעות נפשיות רבות, מומלץ טיפול תרופתי לצד טיפול פסיכולוגי .

ברוב המקרים לא ניתן לוותר על טיפול תרופתי, כיוון שכאשר מתקיים מצב פסיכוטי, הדרך הבלעדית כמעט להגיע לנפש האדם ולתודעתו במהלך פסיכותרפיה, טיפול פסיכולוגי בשיחות, מחייבת צלילות דעת.

הטיפול תרופתי המתאים במרבית המקרים של הפרעה סכיזואפקטיבית הוא טיפול פסיכיאטרי בתרופות אנטי-דיכאוניות, מייצבי מצב-רוח ותרופות אנטי-פסיכוטיות (לא-טיפוסיות מהדור השני), המטפלות בסימפטומים של שתי ההפרעות.

לצד הייצוב הנפשי שמאפשר טיפול תרופתי לאדם, יש צורך בפסיכותרפיה המשקמת את נפשו ואת חייו ומקנה לו כלים משמעותיים להתמודדות. בדומה למחלות נפשיות רבות המלוות את האדם לאורך חייו, בהפרעה מסוג זה יש צורך גם בהדרכה משפחתית ובטיפול משפחתי, במידת האפשר, על מנת ללמד את המשפחה כיצד להתנהל באופן האדפטיבי ביותר עם האדם הסובל.

מחקר מתסכל שפורסם לאחרונה מלמד אותנו כי 20% מהמתמודדים עם סכיזופרניה אינם מפיקים תועלת ממשית משימוש בטיפול תרופתי אנטי-פסיכוטי. לפי תוצאות המחקר, שני-שליש מהמטופלים תרופתית גם אינם מגיעים למצב של רמיסיה במחלה.

בהשוואה לסכיזופרניה, הפרוגנוזה של הפרעה סכיזואפקטיבית מעט יותר אופטימית - סיכויי ההחלמה הזמנית והשיקום הזמני ממנה גבוהים יותר, בעיק כאשר כל משפחת סימפטומים מקבלת התייחסות וטיפול רלוונטי נפרד.

בניגוד לרבים הסובלים מהפרעות נפשיות, הסובלים מהפרעה זו עשויים לזכות לתקופות ארוכות יחסית של צלילות מסוימת.

עם זאת, חשוב לדעת כי לא ניתן להעלים את התופעה או להקנות למטופל יכולת מתגברת לשלוט בה, כפי שניתן במקרים רבים של הפרעות מצב רוח. בדומה לסימפטומים מהם סובל האדם, גם אופק החלמתו נמצא בנקודה כלשהי במרחב שבין ההפרעה הסכיזופרנית להפרעה האפקטיבית.

מהי הפרעה סכיזואפקטיבית?

שילוב בין סכיזופרניה והפרעת מצב רוח