נפרדתי מהפסיכולוגית שלי, מיוזמתי, לאחר יותר מחצי שנה של קשר מחייב.
הרגשתי שאין לי מה לומר יותר, שאני חוזרת על עצמי, שאני לא יכולה יותר לשמוע אותי חוצבת מתוכי בקושי עצום מלל משומש מדי...
מתי אני מבינה ששקעתי בדיכאון עמוק? כשאני מפסיקה לאט לאט ליהנות מכל הדברים שאהבתי לחוות. מצפייה בטלוויזיה, דרך כתיבה ויצירה ועד אכילה מנחמת.
כשההבנה נוחתת, אני עוברת למצב המתנה.
אין ספק שיציאה לריצה היא הפעולה הקשה ביותר שאפשר להעלות על הדעת בזמן דיכאון (מלבד לקום מהמיטה בבוקר, לפגוש אנשים, לפגוש את עצמך, ולצאת מהבית...). אבל ברגע שאני רואה את הים מגיח בקצה רחוב גאולה...
לאחר שחלפה האפיזודה הדכאונית האחרונה שלי, מצאתי את עצמי עולה במשקל. אז החלטתי לעשות מעשה (מטופש) ולהוריד קצת את כמות הליתיום, כי כולם אומרים שליתיום זה משמין.
הבעיה העיקרית עם מאניה דיפרסיה, היא שלא משנה באיזה מצב את נמצאת, הדיכאון והמאניה תמיד שם.
אין רגע אחד של מנוחה אמיתית מהפחד שהשד ישוב, בין אם ילבש צבעוני ובין אם יתהדר בשחור.
מיכל ניב, שהייתה בזמנו שדרית הרדיו האהובה עליי, עם "היפות והאמיצות" שהגישה בהומור קורע עם עינב גלילי - גם היא תלתה את עצמה, לאחר סיפור חיים מזעזע, שכלל אח שכנראה התאבד, ואב שהתאבד בעקבותיו.
אציין שלפני כל ניסיון התאבדות בכיתי ארוכות, כי התקשיתי לחשוב שאגרום טראומה נוראית לבני האהוב והמדהים, שעלול חלילה להאשים את עצמו באיזה אופן בבריחה הפחדנית והבזויה שלי מהחיים.
התקשיתי גם לחשוב על הכאב שירגיש בנזוגי האהוב, שטיפל בי במסירות לאורך כל התקופה הזאת, ולמעשה מאז שאני מכירה אותו.
ניחמתי את עצמי בכך שהבנזוג ימצא מייד בת זוג חלופית, טובה ממני, שתתפקד טוב יותר גם כאם לבני, גם בגרימת עונג לבעלי, שהוא כל כך ראוי לו, וגם בביצוע שלל עבודות הבית, שנכון לאז הוא ביצע את רובן בעצמו. שיתפתי אותו בתחושותיי כל הזמן, שהוא ראוי לטובה ממני. הוא לא התייחס אליי.
התחלתי לנסח מכתב התאבדות אבל קרסתי מבכי תוך כדי התהליך, גם בגלל הקושי הקורע להיפרד מהאהובים שלי, וגם בגלל היעדר היכולת שלי לבטא את עצמי, את תחושותיי, את כאביי.
בגלל שפחדתי מהמחשבות האובדניות, חששתי מאוד להיות לבד, והצטרפתי לבנזוג לכל פעילות.
ממש הכול. כולל הליכה למכולת. כולל בילויים בשבתות אצל חמותי למשך שעות, ושהייה ארוכה עם הבנזוג והבן בגני שעשועים, בבריכה ובים, כמעט מדי יום.
זאת בניגוד אליי של בדרך כלל, זאת של ה"דיכאון קל מתמשך" - אישה שנמנעת לחלוטין מבילויים משפחתיים רבי משתתפים, ומבילויים בגני שעשועים ובבריכה, בטח אם הם כוללים עוד ילד מלבד בני.
כשהייתי לבד, עם עצמי, בשעות המאוד בודדות שזה התאפשר לאורך השנה וחודש האלה, התחלתי בחקר ובניסיונות ליישום של כמה שיטות התאבדות במקביל -
השיטה המועדפת, כמובן, הייתה מנת יתר של סמים מענגים, אבל כאלה לא היו ברשותי....
אחרי מנת יתר של סמים, השיטה הנקייה והנעימה ביותר היא נטילת מנת יתר של כדורים שיש בבית - השיטה שבה השתמש סבי ז"ל בהצלחה מרשימה.
גיגלתי את כל הכדורים שהיו בבית
(כולל האוסף המרשים של הכדורים הפסיכיאטריים שאגרתי, והכדורים של בנזוגי שסובל משלל בעיות רפואיות) בשילוב עם מילות החיפוש "מנת יתר".
התברר, למרבה הצער, שכל הכדורים בבית, כולל אלה שהוזהרתי מפניהם, כמו ארקוקסיה ואטנט, אינם מסוכנים גם בנטילת מנת יתר.
בכל זאת בלעתי חבילה של ארקוקסיה, ולא קרה כלום.
כבר בגיל 14 ניסיתי להתאבד עם 19 כדורי רוקל, משכך כאבים שאמי השתמשה בו בקביעות.
לא עבד גם אז.
אולי בגלל ששטיפת הקיבה הורידה את האפקטיביות של הכדורים.... (-; אבל על זה אקשקש כבר בפרק אחר. חזרה לענייננו.
נאלצתי לפנות לשיטות התאבדות מלוכלכות יותר, שמקשות על בני המשפחה, שייאלצו לראות את הגופה שלי במצבים מחרידים.
האחת היא חיתוך הוורידים באמבטיה (ניסיתי. גם כאב מאוד, גם לא היה לי אומץ ללכת עם זה עד הסוף, וגם הייתי צריכה להסתיר את הצלקת ביד עד שהחלימה).
השנייה היא תלייה, השיטה שבה השתמשה בהצלחה אחייניתו של סבי. חשבתי להשתמש ב-TRX כחבל ולהיתלות מהמרפסת כלפי מטה, ואפילו ביצעתי את הקשר הדרוש, אבל המחשבה על כך שמישהו מהשכנים ימצא אותי ואז בנזוגי או בני יצטרכו לזהות אותי, או שהם בעצמם ימצאו אותי... המחשבה הייתה קשה מנשוא, וזנחתי אותה.
השלישית היא קפיצה מהמרפסת, שיטה שבה השתמשה אהובתי תרצה אתר (בעייתי כשמתגוררים בקומה ראשונה... ).
בקיצור, לא הייתה ברירה אלא להישאר בחיים. ומזל שכך…
חמוד... אני רוצה למות בפינה ישנה בבית קיץ כחול תחת גשם סגול רוצה לראות זכוכיות מתנפצות לראשי ולא לגעת... לחיות בתוכי, רוצה לרוץ מבפנים ולקפוא מבחוץ ולראות עננים נחנקים ועולם
מרת קו כעורה תלויה על התקרה מסביבה הכול לבן קעור שוקע לחור שחור שבור ערפילית שטחית ההוויה תמימות חלום ותהייה עוף מוזר בתוך פרוות פנימה שירת השונה המדהימה. מרת קו כעורה גלמודה
רואה את כולכם נעים מסביבי, ואותי נשארת בצד וזה בסדר. רואה את העולם זורם סביבי ואותי נשפכת לבד וזה בסדר. רואה את הקולות צועקים סביבי רואה אותי צוחקת במראה ונשארת בצד ונשפכת לבד ומאשרת הכול.
על פי נתוני משרד הבריאות, שיטת ההתאבדות הנפוצה ביותר הייתה תלייה או חנק, ולאחר מכן נשק לסוגיו, קפיצה מגובה, ולאחר מכן הרעלה ומינון יתר של תרופות, לפי סדר זה.
בקרב המנסים להתאבד, גבוה הרבה יותר שיעור הנוטלים מינון יתר של תרופות.
