ממש אוהב את אליוט סמית
האיש והלב השביר, זה עם הקול המלטף ופריטת האצבעות המיוחדת. הוא היה עוף קצת מוזר, ומאוד נאמן לאמנות ולמוזיקה שלו. סמית' שסירב לקדם את אלבומיו עם סינגלים וקליפים לא זכה להצלחה מסחרית גדולה בראשית דרכו, אבל שיבוץ של כמה משיריו בסרט "וויל האנטינג" שזכה באוסקר בשנת 1997 הביא להכרה בינלואמית והפך אותו לכוכב, אבל מהסוג שמסרב להיות נוצץ רק בגלל ההצלחה.
לפני קריירת הסולו היה חלק מהרכב בשם Heatmiser
שפעל בפורטלנד עיר מגוריו. הם התאפיינו בצליל גראנג'י כיאה לרוח התקופה, אך לא זכו לחשיפה והצלחה גדולה.
לאחר מכן פנה לקריירת סולו שהסתיימה בנסיבות טרגיות.
במובן מסויים אפשר להגיד שהיה ממשיך דרכו של ניק דרייק, למרות המרחק הגיאוגרפי בין השניים, נדמה היה שהם מורכבים מאותו חומר רגשי. לסמית' היה גם את ה-DNA הניינטיזי שידע לכעוס ולבעוט, אבל גם כשעשה זאת היה בכעס שלו משהו שמבקש חיבוק ואהבה.
הנה סקירה קצרה של אלבומיו לפי סדר כרונולוגי:
1994 - Roman Candle
אלבום הסולו הראשון של סמית' הוא לו-פאיי אמיתי. האלבום הוקלט במרתף הבית על טייפ 4 ערוצים. סמית' מנגן באלבום את כל הכלים, אך ברוב האלבום זה רק הוא וגיטרה אקוסטית. מה שיכול להשמע כמו הקלטות דמואים שאולי יזכו יום אחד להפקה ועיבודים גדולים יותר, הפכו להיות חלק גדול מסוד קיסמו.
תחילת הדרך אל ליבו של כל אמן, עוברת באלבום הבכורה שלו.
1995- Elliot Smith
האלבום השני שנחשב בעיניי רבים הראשון שלו, ואולי כי באמת יש בו משהו מגובש יותר. ברוחו הוא עדיין סוחב את אווירת האלבום הראשון. זה פולק של Lonar אמיתי. החל משיר הפתיחה היפייפה Needle in the Hayועד שיר הסיום The Biggest Lie.
מסע של שירים אישיים, והרמוניות שירה שישלחו את האוזן אחורה בזמן והנגינה המופתית שתשפיע על כל מה שיקרא אח''כ סינגר-סונגרייטר
1997 - Either/Or
"או/ו" האלבום השלישי שפרץ את הדרך החוצה בזכות אותו פסקול.
האלבום הזה היה גם קפיצת מדרגה הפקתית עבור סמית', שעדיין שומר על סאונד חם גם כשהעיבודים ניהיו כבר גדולים יותר ופחות ביתיים.
באלבום כמה מהשירים היותר יפים ומוכרים שלו, כמו Between the Bars , Speed Trials וכמובן Angeles - אחד השירים הכי יפים שנכתבו אי פעם בכלל.
האלבום יצא עכשיו במהדורת 20 שנה, ונוסף לו תקליט נוסף עם ביצועים בהופעה וכמה קטעים שלא שוחררו.
לא סתם הוא באמצע הדרך. בעיניי אלבום הכניסה המושלם אל ליבו של סמית', משם אפשר ללכת קדימה ואחורה בכל סדר אפשרי.
1998 - XO
אלבום המעבר של סמית' ללייבל גדול, צעד שזכה בזמנו ללא מעט ביקורת של מעריציו. השירים באלבום יותר מופקים ואפשר גם להגיד יותר פופיים (בימים שפופ היה פופ ! ), ובכל זאת בסופו של דבר זה אחד האלבומים היותר אהובים וממכרים, יש שיגידו אפילו שזה אלבומו הטוב ביותר.
שיר אהוב במיוחד
Waltz #2
Figure 8 - 2000
אלבום האולפן האחרון. שלוש שנים לפני הדקירה בלב, יוצא האלבום הזה שהיה אלבום מאוד אולפני ביחס לכל דבר שעשה קודם. ההפקה כבר מהודקת מאוד, וסמית' נשמע בשיאו המוזיקלי. גם כאן נוכחות ההרמוניות הקוליות שהושפעו מהביטלס והביץ' בויז, העיבודים מלאים ועשירים יותר, וברוב האלבום יש אווירה אנרגטית יותר ויותר חשמל ושכבות מאשר באלבומים הקודמים. למרות כל זה, באלבום כמה מהטקסטים היותר אפלים שכתב עם שירים כמו Everything means nothing to me , Can't make a sound , והשיר שסוגר את האלבום באופן סמלי Bye
בהחלט אלבום חובה.
From a Basment on the hill - 2004
לאחר מותו, כמקובל לרוק סטאר מנוח, נמצאו הקלטות רבות שחלקן יצאו לאור. הראשונה היתה From a Basment on the hill , שיצאה ב2004(חסר במלאי כרגע), שהיה אמור להיות אלבום האולפן הבא שלו. סמית' עבד על האלבום הזה בקפידה. הוא לא הספיק לעשות את המיקסים הסופיים ובחירת השירים כך שלמעשה האלבום יצא כמו שהוא, מושלם ביופיו הלא מושלם.
New Moon - 2007
אוסף הקלטות בין השנים 1994-1997 שלא ראו אור. אלבום כפול שבו אפשר לשמוע את סמית' בצורה הכי טבעית שלו, על טייפ 4 ערוצים. חלק מהשירים באלבום הם ביצועים ראשונים לשירים שנשמע אח''כ, ויש גם Cover יפייפה לשיר של Big star - Thirteen. יפה ומיוחד.
2010 -An Introduction to Elliott Smith
אני לא איש של אוספים, ז''א אני בד''כ לא קונה אוספים של להקות או זמרים - אלא אם כן יש לי כבר את כל הדיסקוגרפיה שלהם בבית. אני יודע זה טיפשי ואספני, אבל ככה זה עובד אצלי. ובכל זאת, אוסף הוא אופציה מעולה לאנשים בריאים בנפשם שלא מתכוונים לקנות כל הקלטה אפשרית, או בתור נקודת פתיחה בדרך למערכת יחסים עמוקה יותר בעתיד. האוסף יכול בכל זאת לעשות קצת סדר וגם מאגד בתוכו בחירת שירים טובה מאוד.
